יום ראשון, 17 באפריל 2011

סדר נטול סרטים

פסח הגיע. החג עם הבילד-אפ הכי גדול במהלך השנה.
ולא, אני לא מתכוון רק לזה שיש שמאבדים את שפיותם בחודש הניקיונות שקודם לו. אני גם לא מתכוון לתכנונים ולתיאומים מראש לגבי מיקום השהייה בחג והאוכל. בלוח השנה היהודי הרבה חגים ואירועים אחרים הם "זכר ליציאת מצרים", והרבה מצוות אחרות נובעות ממעמד הר סיני והאירועים סביבו, במצרים ובמדבר.

אם היינו שואלים מפיק סרטים מהוליווד כנראה שהוא היה אומר שזה ברור - זה החג עם הכי הרבה אפקטים ופירוטכניקה. אז נכון, יש את חנוכה - עם קרבות של מעטים מול רבים, משפחה ערכית מובילה וקלואוז-אפ על נס פח השמן, או את פורים - דרמה על זהות בהסתר הכוללת מאבק בין רשע אולטימטיבי ובחורה יפה ומניפולטיבית. אבל מה לעשות, אין על 10 המכות, קריעת ים-סוף, וכמובן מעמד הר סיני. הכל אֵפִּי, מאוד ויזואלי ופשוט ליצירת קדימון לסרט (דמיינו קול באס דרמטי וצרוד כמו בסרטונים הבאים). אלמנטים כאלה יכולים להפוך חג כבר בסופ"ש הראשון לשובר קופות. אין פלא שכבר הרבה שנים קיימת מסורת בחברת כבלים מסויימת לעשות ספיישל "פסח אקשן" עם סרטי/כוכבי האקשן והפיצוצים התורניים.
(המשך הפוסט מתחת לסרטונים)

אז יש כאלה שעבורם פסח הוא כפי שאמר לי חבר ללימודים - "החופשה הגדולה ביותר חוץ מהחופש הגדול" והם גם תוהים "למה צריך לסבול מצות 7 ימים? זה לא יום כיפור או ט' באב". עבור אחרים כל הדקדוקים ההלכתיים סביב פסח, הניקיון, החמץ והסדר מאוד חשובים כי "צריך להרגיש שפסח". וכן, נכון, יש גם מגוון דעות בתווך.
בעיני, בשני המקרים האלה מדובר באפקטים שקצת יצאו מפרופורציה, או מילוי של זמן מסך. צריך קצת להנמיך את הווליום של המוזיקה הדרמטית, ואולי גם טיפה לכבות את המסך ולהתמקד במילים. ולא לטעות, כשאני מתכוון למילים אין כוונתי לטורים המסורתיים בנושא אוכל, סיפורי אימה משפחתיים מליל הסדר או המלצות לטיולים.

לטעמי, פסח כולל בין היתר שני רעיונות חשובים במהותם.
האחד הוא, שחירות לא נקנית "רק" בעזרת 10 מכות, קריעת ים ו/או בריחה אל המדבר. האתגר האמיתי הוא איך לשמור על החירות אח"כ - איך שורדים 40 שנה במדבר גם כשאין מצרים על הראש. מה יעניק לנו כוחות להתמודד עם השגרה, מה יסייע לנו לשמור על הזהות שלנו ואיך מוצאים שפה משותפת עם חברים למסע בלי מריבות מיותרות.
הרעיון השני הוא, שצריך ללמוד ממכנה משותף שיש דווקא לפרעה ולעם ישראל - שניהם היו עקשנים לא קטנים. עם ישראל נקרא "עם קשה עורף" ואצל פרעה מוזכר ש"הקשה את ליבו". אז אולי מחרקים מעופפים אין לנו ציפיות, אבל יש פעמים שצריך לחשוב רגע ואולי לשקול צעדים מחדש כדי להבין שהדבר המוצק הזה שגורם לכאב עמום במצח הוא בעצם קיר.

אז לא משנה איפה אתם בסדר - בבית, אצל קרובי משפחה, אצל חברים, במלון - תתנתקו רגע מהתפאורה. נסו להתחבר לאירוע שמהווה מקור לזהות שלנו ולחוויית החירות שמלווה אותנו מאז ההליכה ההיא במדבר, אבל מתוך הנאה ובלי ליצור כאבי ראש מיותרים...

חג שמח!

תגובה 1:

  1. היי,
    זה כ"כ נכון... לפעמים עסוקים ב"כל המסביב" של פסח ושוכחים את המהות האמיתית ומה החג מסמל...
    חג שמח! :)

    השבמחק