הצעות לחופשה אלטרנטיבית

הצעה 1 - מעט בטלה
כשחוזרים מחופשות תמיד נתקלים בשאלה "אז מה עשית בחופש?"

יש שרק מחכים להזדמנות כדי לספר על אירועים וחוויות חברתיות מיוחדות, וכמובן שכל המרבה הרי זה משובח. יש שבשבילם חופש = חופשה בחו"ל, ויש כאלה (כמוני) שבשבילם אם לא היה טיול בארץ במהלך החופש מדובר בפספוס.

מעניין שדווקא סתם בטלה לא נתפשת בחברה כחופש ואנשים לא יתפארו בזה שיצא להם להתבטל במהלך החופשה. אולי בגלל כל מיני פתגמים עממיים שנאמרו בגנות הבטלה, כמו "הבטלה היא אם כל רע"?
אפרופו, יש איזה סרט קומדיה צרפתי שאני לא מצליח להיזכר כרגע בשמו, על משפחה שרוצה לנסוע לחופשה השנתית אך מוצאת את עצמה מתבטלת בבית ומתחבאת מהשכנים כדי שלא ירכלו עליהם.
בכל מקרה, הכוונה שלי במעט בטלה היא להצליח ליהנות גם מדברים שלא חייבים לצאת מהבית בשבילם - בת-זוג, ספר/סרט טוב וכד'.

אם האסוציאציה המבוגרת לאריק איינשטיין עם "אוהב להיות בבית" מפריעה לכם, אז קבלו סימוכין אקדמי שהפתיע אותי: לפני כחודש התפרסם מאמר ב'כלכליסט', המתאר מחקרים שונים של מספר חוקרים בעלי שם המצביעים על היתרונות בלקחת פסק זמן חברתי. מהמחקרים עולה שהתבודדות, אפילו של כמה שעות ביום, יכולה לסייע דווקא בחברתיות, בהצלחה, בהפגנת אמפתיה, ביצירתיות, ביצירת 'אני אמיתי' ועוד ועוד. מומלץ לקרוא.

זה אולי המקום להדגיש שבשביל מעט התבודדות ושקט מהמולת השגרה לא צריך לצאת לטראקים בעולם מצד אחד או להתנהג כמו חסידי ברסלב מצד שני, אפשר בהחלט להתבודד גם בתוך עיר סואנת כדי להטעין מצברים להמשך.

הצעה 2 - לדבר פחות

"עדיף להמשיך לשתוק ולהיחשב טיפש מאשר לדבר ולהסיר כל ספק" (אברהם לינקולן)

אל דאגה, אין לי כוונה לשתיקה מוחלטת - בלי ויפאסאנה, בלי איזשהו אקט אבסולוטי. אני יותר מכוון להורדת הילוך בדיבור - תחשבו למשל על הכוח שיש למינונים שונים של שתיקה בלהפוך סצנות לקומיות או דרמטיות. 

שתיקה בד"כ מתחברת אסוציאטיבית לצירופי מילים שליליים כמו "שתיקה מביכה", "שתיקה מעיקה" או "שתיקה רועמת". אולי לכן אנשים נרתעים כל כך ממנה ומבטלה?

אבל מבחינה פרקטית יותר, אני מתכוון לכך שאם אתם בחברה, תנסו פעם לדבר פחות ולמלא פחות זמן אוויר. יש משהו מאוד מרגיע בלהשתחרר מהטרנד הפופולרי - רב-שיח של פאנץ' ליינים.

אין ספק שזה לפעמים מאוד מהנה וכיפי, בייחוד אם יש אלכוהול בסביבה, אבל לפעמים זה מעייף לחשוב כל הזמן על הפאנץ' ליין הבא, או לנסות לעמוד ברף השנינות הקבוצתי. אולי עם פחות דיבור אפשר יהיה סתם להקשיב מתוך עניין או להגיד דברי טעם.

בשירים, העיסוק בנושא מילים ושתיקה הוא לרוב סביב הקשרים רומנטיים - לרוב מדובר ברגשות אהבה, ואם היא לא ממומשת מה טוב. אך שתיקה יכולה להיות מפלט קרוב, אפשרות להגיד משהו רק כשיש באמת מה להגיד. שתיקה כאפשרות לאינטימיות מקרבת.

שני שירים שאני אוהב בהקשר הזה:

Suzanne Vega - Language (לינק למילים)

שלמה ארצי - מהן המילים (לינק למילים)

בברכת שארית חופשה מטעינת כוחות עם מעט בטלה ושקט.

סדר נטול סרטים

פסח הגיע. החג עם הבילד-אפ הכי גדול במהלך השנה.
ולא, אני לא מתכוון רק לזה שיש שמאבדים את שפיותם בחודש הניקיונות שקודם לו. אני גם לא מתכוון לתכנונים ולתיאומים מראש לגבי מיקום השהייה בחג והאוכל. בלוח השנה היהודי הרבה חגים ואירועים אחרים הם "זכר ליציאת מצרים", והרבה מצוות אחרות נובעות ממעמד הר סיני והאירועים סביבו, במצרים ובמדבר.

אם היינו שואלים מפיק סרטים מהוליווד כנראה שהוא היה אומר שזה ברור - זה החג עם הכי הרבה אפקטים ופירוטכניקה. אז נכון, יש את חנוכה - עם קרבות של מעטים מול רבים, משפחה ערכית מובילה וקלואוז-אפ על נס פח השמן, או את פורים - דרמה על זהות בהסתר הכוללת מאבק בין רשע אולטימטיבי ובחורה יפה ומניפולטיבית. אבל מה לעשות, אין על 10 המכות, קריעת ים-סוף, וכמובן מעמד הר סיני. הכל אֵפִּי, מאוד ויזואלי ופשוט ליצירת קדימון לסרט (דמיינו קול באס דרמטי וצרוד כמו בסרטונים הבאים). אלמנטים כאלה יכולים להפוך חג כבר בסופ"ש הראשון לשובר קופות. אין פלא שכבר הרבה שנים קיימת מסורת בחברת כבלים מסויימת לעשות ספיישל "פסח אקשן" עם סרטי/כוכבי האקשן והפיצוצים התורניים.
(המשך הפוסט מתחת לסרטונים)

אז יש כאלה שעבורם פסח הוא כפי שאמר לי חבר ללימודים - "החופשה הגדולה ביותר חוץ מהחופש הגדול" והם גם תוהים "למה צריך לסבול מצות 7 ימים? זה לא יום כיפור או ט' באב". עבור אחרים כל הדקדוקים ההלכתיים סביב פסח, הניקיון, החמץ והסדר מאוד חשובים כי "צריך להרגיש שפסח". וכן, נכון, יש גם מגוון דעות בתווך.
בעיני, בשני המקרים האלה מדובר באפקטים שקצת יצאו מפרופורציה, או מילוי של זמן מסך. צריך קצת להנמיך את הווליום של המוזיקה הדרמטית, ואולי גם טיפה לכבות את המסך ולהתמקד במילים. ולא לטעות, כשאני מתכוון למילים אין כוונתי לטורים המסורתיים בנושא אוכל, סיפורי אימה משפחתיים מליל הסדר או המלצות לטיולים.

לטעמי, פסח כולל בין היתר שני רעיונות חשובים במהותם.
האחד הוא, שחירות לא נקנית "רק" בעזרת 10 מכות, קריעת ים ו/או בריחה אל המדבר. האתגר האמיתי הוא איך לשמור על החירות אח"כ - איך שורדים 40 שנה במדבר גם כשאין מצרים על הראש. מה יעניק לנו כוחות להתמודד עם השגרה, מה יסייע לנו לשמור על הזהות שלנו ואיך מוצאים שפה משותפת עם חברים למסע בלי מריבות מיותרות.
הרעיון השני הוא, שצריך ללמוד ממכנה משותף שיש דווקא לפרעה ולעם ישראל - שניהם היו עקשנים לא קטנים. עם ישראל נקרא "עם קשה עורף" ואצל פרעה מוזכר ש"הקשה את ליבו". אז אולי מחרקים מעופפים אין לנו ציפיות, אבל יש פעמים שצריך לחשוב רגע ואולי לשקול צעדים מחדש כדי להבין שהדבר המוצק הזה שגורם לכאב עמום במצח הוא בעצם קיר.

אז לא משנה איפה אתם בסדר - בבית, אצל קרובי משפחה, אצל חברים, במלון - תתנתקו רגע מהתפאורה. נסו להתחבר לאירוע שמהווה מקור לזהות שלנו ולחוויית החירות שמלווה אותנו מאז ההליכה ההיא במדבר, אבל מתוך הנאה ובלי ליצור כאבי ראש מיותרים...

חג שמח!

תעו"נ בגוף ראשון

נזכרתי לאחרונה שכאשר התלבטתי מה ללמוד היו כמה דברים שגיליתי על הבחירה שלי רק במהלך התואר. עכשיו, כשסיום הלימודים מעבר לפינה ויש לי (בשאיפה) מושג מה זה בעצם התואר הזה שלמדתי, אולי זה יוכל לסייע למתלבטים עתידיים. ולמקרה שדברים ישתנו - הפוסט הזה נכתב על בסיס הלימודים בבן-גוריון ושנות הלימוד של 2007-2011.

מה זה תעו"נ?
הנדסת תעשייה וניהול (IEM, Industrial Engineering & Management) זה למעשה תחום הנדסי שנועד במקור לסייע לייעול ושיפור דרכי ייצור ותפעול ובהמשך התרחב לייעול ושיפור תחומי השירות והניהול. בגלל שכמעט בכל תחום כיום יש צורך בייצור/תפעול ו/או מתן שירות וניהול המקצוע הזה נדרש בחברות רבות ושונות ובתחומים מגוונים מאוד.

למה זה הנדסה?
התחום הזה התחיל להתפתח כבר בראשית המאה ה-20. מאז יש לו תחום מחקרי משלו ושיטות המחקר שלו מבוססות על מודלים מתמטיים. אז לא מדובר בלהיות קואוצ'ר... למתעניינים ברקע היסטורי מויקיפידיה.

מה לומדים בתואר?
כדאי לציין שבשנים האחרונות יש מגמה להעלות משמעותית את רמת הלימודים והדרישות מהסטודנטים, וזה מורגש.
אפשר להצביע על מספר אשכולות מרכזיים בסדר החשיבות הבא, וכן, יש ביניהם בהחלט חפיפות:
סטטיסטיקה, תכנות, תעו"נ, כלכלה וניהול, מבואות מתמטיים, מבואות על הנדסות אחרות.
בבן-גוריון יש חלוקה ל-3 התמחויות מרכזיות החל מהשנה השלישית ללימודים:
מערכות מידע, ניהול ייצור, או ללא התמחות (למעשה, זה משפיע רק על כ-4 קורסי בחירה שצריך לקחת).

אבל מה לומדים בתכלס בתעו"נ?
אפרט טיפה לגבי חלק מהקורסים המרכזיים באשכול תעו"נ כי זה ליבת התואר:
תפ"י = תכנון פיקוח ייצור - פיתוח מודלים מתמטיים שיבטאו רכש, ייצור ומלאי בצורה אופטימלית ומודלים לחיזוי מגמות. אלגוריתמים לזימון עבודות ומשאבים, איזון קווי ייצור, שרשראות אספקה.
חקב"ץ = חקר ביצועים - ניתוח ואופטימיזציה של בעיות שונות: תורת תורים, תכנות ליניארי/דינאמי, שרשראות מרקוב, קבלת החלטות, תורת המשחקים, בעיות תובלה/תעבורה/השמה, רשתות וגרפים.
חקר עבודה ויישומים - תקנון אופטימלי לזמנים, עובדים וכסף בהתבסס על ניתוח תצפיות.
סימולציה - בנייה של מודלי סימולציה לייצוג המציאות וניתוח פתרונות שונים בהתבסס על תכנות אירועים וסטטיסטיקה.
אוטומציה - חיישנים, דגימה ממוחשבת, מודלים של מערכות ובקרה, תכנות רובוטים ותקשורת נתונים.

מה ההבדל בין זה לבין הנדסת מערכות מידע?
בגדול - אצל סטודנטים להנדסת מערכות מידע הדגש הוא על פיתוח והתנסות בכלי ושפות פיתוח (לא כאן על ההבדל בינם לבין מדעי המחשב), אצל סטודנטים להנדסת תעו"נ בהתמחות מערכות מידע הדגש הוא על היישום ועל ניתוח אנליטי של תהליכים ומערכות.

מי מגיע ללמוד את זה?
לכתחילה, מי שהנושאים שהוזכרו למעלה מדברים אליו כמובן. בדיעבד, התואר הזה נחשב למגוון יחסית ומוביל לאפשרויות תעסוקה נרחבות. זאת כנראה הסיבה שהוא מושך אליו סטודנטים רבים שלא היו מעוניינים בתחום לימודים מוגדר וספציפי, אך עדיין מהווה הנדסה.

איפה משתלבים אח"כ?
כאמור, מגוון אפשרויות: משרות ייעוץ, הטמעת מערכות, אפיון מערכות, ניתוח מערכות, או"ש (ארגונים ושיטות), ניהול פרוייקטים, פיתוח, משרות ניהול שונות ועוד. ומגוון תחומים: החל במפעלי ייצור, דרך שירותי רפואה, בנקים ובטחון וכלה בהיי-טק.

מה האתגרים המרכזיים במהלך הלימודים?
כאמור, הסטטיסטיקה והתכנות תופסים נתח משמעותי מהלימודים, אז כדאי להיות מודעים לכך מראש.

כמות הסטודנטים שמגיעים גדולה מאוד (מתחילים עם קרוב ל-300 סטודנטים), וגם לאחר שמחלקים את המחזור לשתי קבוצות (נקרא תבניות) זה עדיין הרבה אנשים בחלק מהשיעורים. בחלק מהמטלות והפרוייקטים הדבר יוצר מחסור במחשבים. מצד שני, עם הסימסטרים פחות ופחות סטודנטים מגיעים לשיעורים ובלי קשר באופן כללי יש הווי חברתי מצוין.

בנוסף, עיקר ההתנסויות בכלים שונים נעשים עצמאית (ובאוניברסיטה מעודדים לכך). זה בהחלט דורש באופן טבעי זמן רב יותר כדי לבצע את מה שצריך, אך אפשר גם לראות בזה משהו חיובי - מגביר תחושת מסוגלות, השתפשפות בכלים שונים ומחשבה של "אם אצטרך להיתקל במערכת חדשה - אסתדר".

שאלות ותשובות חשובות נוספות ניתן לראות כאן באתר המחלקה בבן-גוריון.

סרטון הסבר כללי קצרצר:

וסרטון על מהנדסי התעו"נ של דיסני:

בהצלחה...

על דייטים וראיונות עבודה

"דייטים זה כמו ראיונות עבודה" (פתגם עממי של הורים פולניים)

אם חברות היו שוכרות עובד לאחר ערב של שתייה לשוכרה

ואם דייט ראשון היה מותנה בהגשת קורות חיים לבחורה, 

אם היו מחנכים ילדים שחוזה העסקה הוא לכל החיים

ואם כתובה הייתה בעלת אופציית יציאה בהודעה מוקדמת של 3 חודשים,

אם זה היה ברור שאין לעבוד במשרה זמנית לפני התעסוקה המחייבת הראשונה

ואם הייתה נורמה דתית שמה ששני צדדים צריכים זו רק הסכמה,

אם חיפוש עובד היה מותנה בשמירת שבת/בשר-חלב/נגיעה

ואם בחורה הייתה מחפשת בן-זוג לפי טווח משכורת רצוי/רצון לעבוד חצי יממה,

אם בראיון עבודה היו נותנים אתגר לוגי-דתי בדמות: "שמן-וטונה מה מפרידים בשבת ממה"

ואם בדייט ראשון היו שואלים "מה התכונות השליליות שלך",

אם בחירת מקום העבודה הייתה מושפעת מגודל המשרדים וכמה יפה שיפצו את החזיתות

ואם בחירת בת זוג הייתה לפי השווי שלה בבורסת המניות,

אם ימי זרקור של חברות היו נמדדים לפי כמות הנשארים מובטלים

ואם הבִּיצה הירושלמית והגבעת שמואלית היו למעשה יריד תעסוקה מרשים,

אם מציאת עובד הייתה מעט יותר צבועה בחמימות מקרבת
ואם מציאת בת-זוג הייתה קצת יותר קרה ומחושבת,

הו אז אולי אנשים היו אומרים "זה מגוחך" ו"אבסורדי".

כן, הפוך זה באמת הרבה יותר הגיוני.

(ותודה לרודיארד קיפלינג על ההשראה העקיפה)

ולקינוח, ראיון עבודה נוסח מונטי פייתון: