יום שני, 4 ביוני 2012

מעורר השראה 3#

והפעם - 3 יוצרים מעוררי השראה

1. הבמאי Wes Anderson
בדיוק עכשיו יוצא לאקרנים בארץ הסרט החדש של ווס אנדרסון - Moonrise Kingdom ("ממלכת אור הירח") וזו הזדמנות טובה להציג אותו למי שעדיין לא מכיר.
הסרטים שלו לרוב מספרים על קשר בין הורים וילדים, ו/או על משפחות לא מתפקדות. אבל בניגוד לדרמות וסרטים כבדים אחרים שעוסקים בנושאים כאלה, ווס מבליט את המגרעות והמוזרויות של הדמויות, ומעביר את הסיפור בעזרת דיאלוגים משעשעים ובימוי עדין. המוזיקה שמלווה את הסרטים מצויינת, ובסצנות רבות בסרטים שלו יש משהו ציורי וכביכול נאיבי-בסיסי מבחינת הצבעים ששולטים בפריים.

3 סצינות לדוגמא מ-3 סרטים מומלצים שלו:
תיאור הספינה בסרט The Life Aquatic ("עמוק במים"):
סצינת הפתיחה בסרט Rushmore ("המרוץ לצמרת של מקס פישר"):
סצינה מהסרט The Royal Tenenbaums ("משפחת טננבאום"):

2. היוצר והמנצח Bobby Mcferrin
כולם מכירים אותו מהשיר Don't Worry Be Happy, אבל בובי מקפרין הוא ווקאליסט ג'אז משובח. מעבר ללהטוטים שהוא עושה בעזרת קולו, כמו היכולת לשיר במקביל מנגינה ואת קולות הליווי שלה, והמעברים בין אוקטבות, מבחינת אישיות הוא צנוע ומשדר שלווה. הוא ידוע כאחד שנותן מקום לאומנים שמופיעים איתו וגם משתף לרוב את הקהל שבא להאזין.

2 קטעים לדוגמא:
הצגת הסולם הפנטטוני בעזרת הקהל:
אלתור באך:

3. להקת Pearl Jam
בשנה שעברה יצא סרט דוקומנטרי לכבוד 20 שנות פעילות הלהקה (Pearl Jam Twenty).  כמה נקודות מרשימות בסרט היו:

  • תחושת השותפות והפרגון ששררה בין נגנים מקבוצות ולהקות שונות בסיאטל, בה הלהקה נוסדה.
  • המאבק נגד חברות הכרטיסים שגובות מחירים גבוהים מהקהל והיציאה לסיבוב הופעות עצמאי בלעדיהן.
  • איך למדו לומר 'לא' להצעות חברות התקליטים, אם הן לא תואמות את הכיוון אליו שואפים, או אפילו אם הן לא מתאימות להם ספציפית באותו זמן.
  • ההשפעה שהייתה למותו מסמים של חבר קרוב, למותו של קורט קוביין ולאסון ברוסקילדה בו נהרגו 9 מעריצים ('אסון ערד' שלהם) - "יש לזה חלק במה שגרם לנו להיות טובים".
  • המעבר החד של הסולן Eddie Vedder מביישן לזועם בעקבות פינוי אלים של מעריץ שיכור.

אחד השירים הראשונים שלהם (והאוטוביוגרפי של הסולן אדי וודר) - Alive:
שיר מהקריירה העצמאית של אדי וודר Hard Sun - מהאלבום המעולה שהלחין כפסקול לסרט Into The Wild:

יום ראשון, 8 באפריל 2012

כתמים על הירח


תלוי למעלה, מלא וגלוי לכל
אותך עוד אף אחד לא טרח לנקות.
אך באפלה אור השמש
לא מתעלם ולא מוותר
לגורמי השמיים אדונֵי הליל
עוקץ 'למה גבה לבך? גם בך רבב'
חושב שתשמור על כבודך
כשתשקע 
לאיטך.

שחקנית מוארת בדד על במה
פניה קורנים, אך בין שיניה דבר מה
והקהל יבהה בה
בסלחנות לועגת 
מתוך חשיכה.
שותקת
ממשיכה בשלה
על בלימה.

יום ראשון, 1 באפריל 2012

מעורר השראה 2#

והפעם - 3 נקודות של השראה

1. שיר
ביום חמישי האחרון ב"המקום" היה ערב של שיחה ומוזיקה שהעבירו מירון איזקסון ואהוד בנאי. אהוד היה מצוין בגרסאות אקוסטיות - רק הוא והגיטרה, אבל מודה שלא היכרתי את מירון לפני כן. במהלך הערב מירון התייחס לאופן המפתיע שבו אומן יכול לבטא משהו שבא ממקום מאוד אישי וספציפי, ועם זאת עדיין יהיו אחרים שיוכלו לחוש הזדהות עם מה שהביע. באותו הקשר הוא הקריא את השיר הבא (לקוח מקובץ השירים שלו הנקרא "בפעם הזאת") :

דיבור
כָּל דִּבְרֵי הָאָדָם בְּקוֹלוֹ
רַק שִׂיחַת עַצְמוֹ הִיא,
וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ, שׁוֹמֵעַ.
כָּל דִּבְרֵי הָאָדָם בְּקוֹלוֹ
שִׂיחַת הָרַבִּים הִיא,
וְאִם נַפְשׁוֹ שׁוֹמַעַת, שׁוֹמַעַת.
וְכֵיצַד יֵדַע
אִם דִּבּוּרוֹ הוּא רַק צְחוֹק הַמֹּחַ
אוֹ הוּא בֶּן זְקוּנִים אֵיתָן
הַנּוֹלָד בְּמִשְׁתֶּה גָּדוֹל.

2. הרצאה מעניינת
Susan Cain: The power of introverts
סוזן קיין מדברת על האופן בו החברה בה אנו חיים "מעדיפה" אנשים מוחצנים ומקשה על אנשים מופנמים לפעול באופן ובסביבת העבודה המתאימים להם. אחד מהסיפורים שמשלבת מילדותה - סבא שלה היה רב קהילה ודיבר בפני קהל, אבל עם זאת היה מופנם ובשיחות אחד על אחד הוא לא פעם היה מסיים את השיחה מוקדם כי חשש שהוא גוזל את זמנו של מי שהוא משוחח איתו.
היא משאירה 3 נקודות לפעולה:
1. להפסיק את 'טירוף' העבודה הקבוצתית - במקום קבוצתיות יתר צריך מצד אחד עדיין לשמר במקומות העבודה שיחות מטבחון ומפגשים אקראיים כיוון שהם לטובת שיתוף ידע, וכמובן שחשוב ללמד ילדים איך לעבוד יחד בבתי-הספר, אבל מצד שני חשוב גם לאפשר יותר אוטונומיות, חופש ופרטיות בעבודה. ילדים צריכים לדעת גם לעבוד לבד כי זה מעודד חשיבה עצמאית.
2. 'להתבודד' - כלומר, קצת יותר להתנתק ולהיכנס לראש של עצמנו. (התחבר לי למה שכתבתי בפוסט על הצעות לחופשה אלטרנטיבית)
3. לבדוק מה המטען והתחביבים שאנו נושאים איתנו - מוחצנים צריכים ליהנות ולדעת לקבל את המטען שלהם, להוציא אותו מתי שאפשר ולשתף את כולם עם ההנאה והאנרגיות שלהם. מופנמים חוששים ומגוננים על המטען שלהם, אבל חשוב שמדי פעם ישתפו בו כי זה יכול רק לתרום לעולם ולסובבים.



3. קצת מוזיקה
פיונה אפל הוציאה דיסק חדש שטרם שמעתי. בינתיים, זה כיסוי מלא רגש וטוטאלי שלה לשיר של אלביס קוסטלו "I want you", שווה לראות עד הסוף ולא רק לשמוע:

יום שישי, 23 במרץ 2012

משקאות ופוזות

הרבה אנשים נוטים לעשות פוזות בכל הנוגע למשקאות: יינות, משקאות חריפים ואפילו קפה.
יודעים להגיד נחרצות מה "טעים" ומה לא, מה "נחשב" ומה לא.
משקיעים זמן, משאבים ומאמצים בלהשיג את הסוג המיטבי.

אבל זה לא התחום היחיד שמושך אליו ידענים מטעם עצמם.
גם אנשים שתופסים מעצמם מבינים בסדרות, סרטים ומוזיקה.
יודעים לומר איזו מוזיקה "נחשבת" ואיזה סרט "בזבוז זמן".
לא חסרים גם אנשים שיודעים בדיוק מה צריך לעשות פוליטית וביטחונית.

כל אחד חובש לרגע את כובע המבקר, המתנשא, זה שיודע טוב יותר מכולם.

והכי גרועים הם המקטלגים.


ואם כבר בעילאיים ומתנשאים עסקינן - הסרט "דוגוויל" משנת 2003 מומלץ ביותר. בין היתר, הוא מתייחס באופן בלתי נשכח לאלה שתמיד "מבינים את " או "מזדהים עם" האחר.

יום רביעי, 18 בינואר 2012

מה זה BI?

אחת לזמן מה אני נתקל באופן לא מפתיע בשאלה: "במה אתה עובד?",
אבל התשובה "מפתח ומאפיין BI" לא תמיד ברורה ומצריכה הסבר נוסף.
בפוסט הפעם אסביר בגדול: מה זה BI, למה צריך את זה, למה זה שילוב של: עבודה בלשית/אדריכלות/שרברבות/כירורגיה, ואנסה לסייע למי שתוהה אם התחום הזה בשבילו.

1. מה זה BI?
BI = Business Intelligence = בינה עסקית
תפקידם של אנשי ה-BI הוא, באופן כללי, ליצור עבור מנהלים ועובדים מערכות וכלים תומכי החלטה המתבססים על הררי הנתונים הנמצאים בחברה/עסק/ארגון.

2. למה צריך BI?
שתי סיבות: א. בגלל עומס מידע הקיים בחברה; ב. לצורך הצגת תובנות מורכבות באופן נוח ואינטראקטיבי. ארחיב -
א. קחו כל חברה או עסק שעולה לראשכם - סופרמארקט, בנק, בית-חולים, חברת הייטק, מפעל - בכולם קיימים הגורמים/תחומים המרכזיים הבאים: נותני השירות (קופאים/פקידים/רופאים/אנשי מכירות/פועלים), משאבי-אנוש, כספים, לוגיסטיקה.
תחשבו כמה אירועים מתרחשים (או בעצם נתונים/טרנזאקציות שמתווספות) בכל רגע בכל אחד מהתחומים הללו: בין אם מדובר בפירוט עבור כל אחד מהפריטים שנמכרים, מידע על הלקוחות, מידע אודות עובדי החברה, מידע אודות הסטטוס  במתן השירות או המכירה ועוד ועוד ועוד....
אז אם עסק הצליח לתעד ולשמור כמה שיותר נתונים הרלוונטיים לפעילות העסקית השוטפת שלו (לא מובן מאליו בכלל) זה מצויין, כי ככל שיודעים יותר מה קורה - כך ניתן יהיה לנתח למה זה קורה. כך ניתן יהיה להבין מה עובד טוב או לחילופין מה צריך לשנות ומה צריך לשפר.
אבל התובנות הללו לא יגיעו לבד מתוך ים הנתונים הקיים בחברה (הניזון לעיתים ממערכות שונות וגם ממקורות שמחוץ לחברה). לכן, תפקיד אנשי ה-BI לתכנן ולפתח את הדרך להגיע לתובנות הללו ולהציג אותן.
ב. הצגת התובנות מאוד חשובה. הצגה לא ברורה או לא אינטואיטיבית תפגע בקבלת ההחלטות של המשתמשים (בד"כ מנהלים בדרגים שונים).
למשל, מקובל כיום בעולם ה-BI שעבור הצגת כמות הרווחים בחברה ניתן להציג חתכים מהירים לפי תקופות שונות, או לחילופין לרדת או לעלות ברזולוציה לרמת ערים, או סניפים. כך שניתן למשל לשלוט ברזולוציה בה מנתחים את הנתונים. בשל הדינאמיות המתאפשרת בעת הצגת התובנות נדרשת גם עבודת הכנה ופיתוח מעמיקים וייחודיים.

(המשך מתחת לסרטונים)
סרטון קצר שמסביר מה זה BI באופן בסיסי:

דוגמא יפה לויזואליזציה של BI (מ-2008, ולכן ההתלהבות שם ממסך מגע, אבל הדגש הוא על הצגת התובנות):

3. מה עבודה ב-BI כוללת בפועל (בסוגריים סוג של אנלוגיה למקצועות אחרים)?
א. לימוד התהליך העסקי הרלוונטי למדדים שהלקוחות/מנהלים הציפו בדרישתם (חקירה בלשית).
ב. איתור הנתונים הרלוונטיים מתוך מאגרי המידע של החברה ומחוצה לה, שיסייעו בהצגת תמונה מלאה ובעלת משמעות (חקירה בלשית).
ג. אפיון מבנה הנתונים בו ירוכזו באופן יעיל שלל הנתונים הרלוונטיים שיסייעו בחישוב המדדים שהוגדרו (אדריכלות).
ד. פיתוח תהליך טכני תשתיתי (ETL) שיאפשר: 1) הגעת הנתונים הרלוונטיים ממקורותיהם השונים למבנה שאופיין; 2) טעינה עיתית של הנתונים החדשים המתווספים כל הזמן ורענון החישובים המתבססים על כלל הנתונים; 3) תחזוקה נוחה, מובנת וגמישה לשינויים (שרברבות/כירורגיה).
ה. בניית הדוחות שיוצגו בהתבסס על הנתונים שנטענו והחישובים שהתבצעו עליהם (שרברבות/כירורגיה).

לקריאה נוספת לגבי המתודולוגיה והמונחים הטכניים הקשורים ל-BI מוזמנים להמשיך לגגל או להיכנס לויקיפדיה...

שתי נקודות שחשוב להדגיש:
א. בתחילת הדרך המקצועית עוסקים בעיקר בפיתוח התהליך הטכני ובבניית הדוחות, אך עם הניסיון שצוברים מקבלים עצמאות גם באיפיון ובעבודה אל מול הלקוחות ישירות.
ב. האופן בו מתבצע פיתוח התהליך הטכני משתנה בין חברה לחברה, אך לרוב לא מצריך תכנות בשפת קוד. בד"כ נעשה שימוש בכלים ייעודיים המהווים פלטפורמות לפיתוח מובנה. בנוסף, קיים שימוש רב ב-SQL.

אז אם מה שתיארתי כאן נשמע לך מעניין, ייתכן וזה התחום בשבילך.
אפשר להגיע לעסוק בזה דרך הנדסת תעשייה-וניהול (כך אני הגעתי לזה), הנדסת מערכות-מידע, או קורסים עצמאיים המועברים בתחום.

יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

צייר לי דירה

כשעוברים דירה או בונים בית תמיד יש שלב בו רוצים 'לשחק' עם הרהיטים כדי לתכנן מראש מה יסתדר הכי טוב בחדר.
תוכנות כמו Visio ו-AutoCAD נחשבות מוכרות ומקצועיות. הן מאפשרות ליצור המון סוגים של תרשימים הנדסיים, ובין היתר גם של תכנוני דירה.
אך למי שלא מעוניין לרכוש אותן או להשיג עותק בלתי חוקי שלהן, וגם בעצם לא באמת זקוק לכלי סופר מתוחכם - מומלץ האתר הבא של icovia:
http://roomfulexpress.icovia.com/icovia.aspx
לא נדרשת התקנה או הרשמה, ובצורה גמישה ודינאמית האתר מאפשר ליצור תרשימים לתכנון חדרים שונים בבית.
- קיים מגוון רחב יחסית של רהיטים לפי חדרי הבית השונים.
- המידות מאוד גמישות וניתנות לשינוי - גם של החדר וגם של הרהיטים עצמם.
- אפשר לייצא תרשים מוכן לשימוש עצמי, או לשתף אותו בפייסבוק, או לחילופין לשתף עם גולשים שנרשמו לאתר.
אם מישהו מכיר תוכנה/אתר לשיבוץ אופטימלי של רהיטים בחדר - אשמח להכיר...

באותה הזדמנות, למי שרוצה לעשות תרשימים מקצועיים שונים כמו אלה ש-Visio מציעים,
קבלו קישור לאתר תחליף ל-Visio. הוא פתוח ומאפשר לעשות תרשימים אונליין, ללא התקנה, הרשמה או תשלום:
http://www.lucidchart.com
האתר מכיל אפשרויות בסיסיות יחסית, אבל מספקות לדעתי אם רוצים תרשים סכמטי.
הוא מאפשרת גם לכמה גולשים לערוך במקביל את אותו התרשים (סטייל גוגל דוקס).
ונכון, גם בגוגל דוקס יש אפשרות תרשימים, אבל הם לא נוחים לבנייה כמו בסגנון Visio.

אה, ובהקשר להזזות הרהיטים - הכי חשוב, ברגע האמת, לא לשכוח להשיג עזרה:

יום ראשון, 20 בנובמבר 2011

מעורר השראה 1#

החלטתי להתחיל לפרסם אחת לכמה זמן פוסט מלקט שיכיל מספר המלצות כלליות או ספציפיות, מקווה שתהנו...
והפעם - 3 נקודות של השראה
1. הרצאות קצרות וקלילות
למחפשים הרצאות מעניינות וקצרות בעברית במגוון תחומים, בסגנון TED עליו כבר כתבתי כאן, קבלו מספר אירועים שמתרחשים כמה פעמים במהלך השנה באזור תל-אביב, ניתן למצוא הרצאות מאירועים שהיו בעבר באתרים עצמם:
11:11 - 11 הרצאות, כל אחת 11 דקות במגוון נושאים. כ-200-300 אנשים.
פצ'ה קוצ'ה - כ-10 הרצאות, כל אחת 6:40 דקות גם כן במגוון נושאים. מגיעים אלפי אנשים...
ערב דורבנות - דורבנות הוא אתר לחידושים והמצאות בשפה העברית שגולשים מציעים ומדרגים. ערב דורבנות מכיל הרצאות משעשעות הקשורות לענייני שפה. המארגנים כאן עומדים גם מאחורי 11:11.

2. סרטון מרשים
Derek Sivers: How to start a movement
"The first follower is what transforms a lone nutt into a leader..."


3. קצת מוזיקה
Yma Sumac - Gopher Mambo 
זמרת פרואנית שמסוגלת לשיר 5 אוקטבות. הקול שלה מיוחד וגורם למה שהיא שרה להישמע אקזוטי משהו. זה קטע מוזיקלי שמלווה כל מיני מיצגים/מופעים/פסקולים וסקרן אותי למצוא אותו זמן מה:

Tony Joe White - One Hot July (String Ensemble)
ב-88FM יש תוכנית רדיו מצויינת של גדי ליבנה - זו נעימת הפתיחה המקסימה: One Hot July (String Ensemble)

William Blake - And Did Those Feet In Ancient Times (Jerusalem)
שיר של המשורר האנגלי בלייק שהפך להיות כמעט ברמת הימנון באנגליה - שרים אותו באירועים רשמיים (אפילו בחתונה האחרונה בבית המלוכה של וויליאם וקייט מידלטון), וגם לפני משחקי ראגבי וקריקט...
בגדול, השיר מבטא את השאיפה להפוך את אנגליה לירושלים החדשה, בהתבסס על פרשנות הברית החדשה:
ובאותו הקשר, משעשע לראות את השימוש שמונטי פייתון עושים בשיר הזה:

יום שישי, 7 באוקטובר 2011

מסע בזמן ביום כיפור

יום כיפור מזוהה מאוד עם בקשת סליחה. המילה הקצרה הזו מעידה על התמודדות עם העבר - מצד אחד הכרה בטעות או רצון להסיר מועקה מהלב, ומצד שני שאיפה שהצד השני אכן יסלח, ישאיר את מה שקרה מאחור ודברים ישובו להיות כשהיו.

אך לא פשוט לבקש סליחה:
יש אנשים עבורם סליחה מעידה על חולשה ולכן יימנעו מלומר זאת.
יש המרחיקים את בקשת הסליחה ואומרים "סוֹרי" או מפיצים סטטוסי 'סליחה' רחבי תפוצה בפייסבוק.
ויש את האוכלים את עצמם מבפנים, אשר לא מצליחים להשתחרר מהעבר ולא סולחים לעצמם.

ועם כל זאת, בעת חשבון נפש אין סיבה להסתפק רק בעבר. ביום כיפור ובימים הנוראים אפשר לעשות מעין מסע בזמן. בשביל מסע שכזה לא צריך מדע בדיוני או להבין בפיזיקה, אלא פשוט להתחבר לרצף המחשבות שתקופה כזאת יכולה לעורר, כך שעבר, הווה ועתיד נפגשים בנקודה אחת.

אדם עשוי להיכנס לנקודה הזו מבולבל ומלא חרטה ובשאיפה יצא שלם ומחובר יותר לעצמו ולסובב אותו. הכל בר-שינוי בהווה, ולכן ניתוח לקחי העבר והכנסתם לפרופורציה בעזרת העתיד והשאיפות לגביו עשוי להביא לתובנות ותוכניות חיוביות.

חשבון נפש ו'תשובה' אפשר לעשות כל הזמן ואין צורך לחכות ליום כיפור בשבילם, אך בניגוד לדתות אחרות, היהדות ממש תוחמת עבורנו את הזמן הזה, הופכת אותו לפסגה שמקדימים לו הימים הנוראים ומסייעת לאדם בעל הרצון להשתפר לשוב למקום הנכון והחיובי עבורו. כדאי לנצל את הזמן המיוחד הזה, הוא הרי יחזור רק עוד שנה...

בחרתי 3 שירים לועזיים (ברדיו שומעים כבר שירים עבריים רלוונטיים) מעולים למסע בזמן של ימי חשבון נפש, כל אחד מבטא גישה מסויימת בהתמודדות עם המציאות:

עבר
Oi Va Voi - Yesterday's Mistakes (למילים)
"I refuse to replay the mistakes that we made yesterday"


הווה
Pearl Jam - Present Tense (למילים)
"You can spend your time alone redigesting past regrets...Or you can, come to terms and realize you're the only one who cannot forgive yourself...
Makes much more sense to live in the present tense"


עתיד
The Beatles - Tomorrow Never Knows (למילים)
"Turn off your mind, relax and float down stream"


בתקווה שנצליח לחיות בהווה,
תוך מחשבה על העתיד,
לאחר הפקת לקחי העבר והשארתו מאחור.

גמר חתימה טובה וצום מועיל לצמים!

יום רביעי, 24 באוגוסט 2011

ירון זליכה: המשבר החברתי-כלכלי ופתרונו

עם כל ההפגנות והסיסמאות על "צדק חברתי" היו חסרים לי שני דברים:
1. להתנתק מסיסמאות באוויר ולשמוע ניסוח ברור של הבעיות האקוטיות באמת כיום
2. לשמוע הצעה מגובשת לפתרונות קונקרטיים ורציניים

לפני כשבועיים הגיע אלי לינק להרצאה של פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר. בהרצאה מסוף שנת 2009 הוא כבר התייחס לבעיות המתרגשות לבוא. זו אחת ההרצאות הטובות שראיתי בתקופה האחרונה, מרתק.
כמו רבים אחרים שצפו בלינק הזה גם אני רציתי לשמוע עוד, ואתמול הלכתי עם כמה חברים להרצאת המשך שזליכה העביר. הפעם הוא פירט את הפתרונות הקונקרטיים לבעיות שהוא נגע בהם בהרצאה אז.
לדעתי זו צפייה מחכימה שסופסוף נוגעת בפתרונות מעשיים. חובה לכל מי שיש לו דעה כלשהי לגבי המאבק.

זליכה ציטט מספר פעמים את אדם סמית':
"אם תתנו לכל השחקנים להתחרות בתחרות חופשית ללא התערבות הממשלה, תגיעו למקסימום רווחה ומינימום עוני ובלבד שכל השחקנים שווים בכוחםאם השחקנים לא שווים בכוחם אנחנו נגיע למינימום רווחה ומקסימום עוני."

6 ההמלצות לפתרון בקצרה (קישור לכתבה בגלובס שמביאה מעט יותר ציטוטים):
1. דה-קונסטרוקציה של מונופולים
2. פיקוח על מחירים
3. שינוי התמהיל של המיסוי העקיף
4. שינוי מדיניות ההפרטה
5. חיזוק הרגולציה
6. לא לעשות שטויות מאקרו-כלכליות...

ומוזמנים כמובן לצפות בשתי ההרצאות כדי לשמוע במפורט...


הרצאה המציגה את הבעיות - התקיימה בטכניון בתאריך 27.12.2009:




הרצאה המציגה את הפתרונות המומלצים - התקיימה בקריה האקדמית קריית אונו בתאריך 23.8.2011:
(תחילת הדיון על פתרונות מעשיים בדקה 25:30)
 חלק השאלות והתשובות מהרצאת הפתרונות:



יום שישי, 29 ביולי 2011

הפנינג מחאת הקיץ

השבוע עברתי למרכז מבאר-שבע והספקתי להפנים על בשרי שההוצאות שלי יוכפלו עכשיו לפחות פי 3. במסגרת סגירת הפינות בב"ש ופגישות עם חברים יצא לי לקפוץ למאהלי המחאה גם בב"ש וגם בת"א. 5 נקודות למחשבה:
1. בין שני מאהלים וחופשת הקיץ 
בולט לעין: בב"ש היו במתחם המאהל הקטן בעיקר אנשים לא צעירים;  בת"א הייתה אווירה של הפנינג, סטייל וודסטוק/בובמלה. המכנה המשותף בין שתי הנקודות הנ"ל הוא - חופשת הקיץ. הכיצד?
ב"ש מערב פרוע
מן הידועות שבחופשת הקיץ באר-שבע מתרוקנת לה מסטודנטים שחוזרים לבתיהם. העיר הופכת לסוג של מערב פרוע בו כדורי קוצים מתגלגלים ברחובות (באמת). הגרעין הקשה במאהל בב"ש לא מסתמך על סטודנטים, יש מספיק אנשים קשי-יום אחרים בעלי צרות גדולות יותר. מתחדדת כך העובדה שבעיית המחייה בארץ אקוטית הרבה יותר עבור משפחות מאשר עבור רווקים ורווקות שיכולים להתגמש יותר, וקיימת אפילו במקום זול יחסית כמו ב"ש.
הפנינג בזאר המחאה בת"א
ההרצאות השונות והמיקרופון הפתוח שמאפשר לכל אחד להביע דעה ולשאול בהחלט מעוררים שיח ודיונים בקרב העוברים והשבים בשדרות רוטשילד. אבל, קשה להתעלם מהאווירה הרגועה והכיפית לעומת הפגנות ומחאות שראיתי בעבר. פינות זולה, אוהלים, מוזיקה, בירה וחומרי עישון שונים. חשבתי על שיטוטים בשדרת לה רמבלה בברצלונה, כשהדבר היחיד שהיה חסר היה עוד מופעי רחוב ועוד רוכלים.
אכן קיים מגוון של אנשים שמסתובבים בשדרת רוטשילד בגילאים שונים ובעלי דעות פוליטיות שונות. אבל בתוך בליל האנשים בולטת יותר הימצאותם של היפסטרים מצד אחד (חברי מהמרכז יודעים לקלוט אותם בצ'יק) ותופסי טרמפ שבאו לקדם מחאות צד ו/או את עצמם מצד שני.
עד סוף הקיץ נדע את התשובה?
כרגע המחאה הזאת נראית בעיני כמו בזאר, או שוק מבולגן של דעות ונושאים, כל אחד צועק את שלו ומנסה להשיג תשומת לב, או לפחות להינות מהאווירת 'כאילו וודסטוק' שנוצרה בלב העיר. 
צר לי, אך לא כל הנושאים ייפתרו, לא משנה מי יהיה בממשלה. בייחוד לא אם כל יום מחליטים להכניס על הדרך עוד ועוד נושאים למחאה. צריך לתחום את המאבק הזה, לתעדף את הסוגיות שהוא כולל ולרכז בו את ההנהגה, לחבור למפלגה מאמצת או ליצור מפלגה חברתית, כי אחרת המאבק הזה יתפזר עם תום חופשת הקיץ.
בכל מקרה הישג אחד כבר הושג - מערכת הבחירות הבאה כנראה תהיה הרבה יותר חברתית וטוב שכך.
2. התגייסות תקשורתית
במספר ערבים מאז שבוע שעבר ביטלו תוכניות טלוויזיה כדי לדווח 'מהשטח' מהמאהלים. ולא, זה לא שקרה משהו מיוחד. ההתגייסות הזאת יפה מצד אחד, כי המאבק הזה באמת חשוב לציבור רחב במדינה, אבל חוסר המידתיות לגבי מתי מפסיקים שידורים ואיך חושבים שמשיגים רייטינג גם מטריד בעיני. מעניין לראות בלי קשר שגם התקשורת לא יכולה לחפות על הבלאגן ביעדי המאבק הזה.
3. על השנאה
אחד הטיעונים המושמעים הם לגבי התקציבים שהולכים למתנחלים ולחרדים. כשהנימה הופכת להיות חדורת שנאה אז מחאה לא יכולה להגיד שהיא חוצת מגזרים וגילאים.
גם אני חושב שחרדים צריכים להתגייס ולעבוד, אבל אין סיבה ללבות שנאה ולשים על המוקד מגזרים ספציפיים. צריך לקבוע - האם שילוב החרדים בשוק העבודה הוא ליבת המאבק ויביא לשינוי? אם כן, אז מצויין, תגידו ותדרשו את זה כדי שניתן יהיה לדון בפתרונות שיהיו מקובלים על כולם. אבל כרגע זה נראה יותר כמו להפנות את זעם ההמונים כלפי ציבור מסויים שלא ישתנה לגביו דבר (וחי כיום יחסית בצניעות רבה). 
בנוגע למתנחלים, קודם כל לא האנשים אשמים בזה שהקימו יישובים וממשלות פוליטיות שונות עודדו אותם להתיישב (גם מהשמאל). בנוסף, גם אם יפנו את כל ההתנחלויות האנשים עדיין יצטרכו מקום לגור בו. מחירי הדירות במרכז בטח שלא ירדו במצב של הגדלת התחרות על הדירות כאשר אנשים נוספים יבואו לערים הגדולות.
4. על פינוק והתגמשות
טיעון נפוץ נוסף הוא עניין ה'מפונקים'. נתחיל מכך שאין עוררין על זה שרמת המחייה בארץ לא תואמת את רמת השכר. בנוסף, לטעמי חייבים לפתח את התחבורה ציבורית ומקומות תעסוקה גם מחוץ לאזור המרכז.
אך במקביל למלחמה על הזכות לחיות בכבוד, צריך בינתיים גם לכלכל צעדים בחוכמה. מותר וצריך במהלך החיים להתפשר לפעמים בהתאם לתנאים הקיימים. צריך לחיות בהתאם לרמת השכר. אם צריך, אז לבחור בדירה זולה יותר, מעט רחוקה יותר, ו/או להשתמש בתחבורה ציבורית יותר. וכן, אפילו להוציא פחות על בילויים ותפנוקים. כל הוצאה לכשעצמה אולי נראית מעט, אבל הסוויץ' בראש לאורח חיים צנוע יותר הוא לא בושה ויכול לסייע בינתיים.
5. הערה לקינוח: מאוד אשמח לראות גם בשנים הבאות הפנינג כזה בשדרות רוטשילד, עם מוזיקה, ומקומות בילוי הומי אדם מסביב. באמת כיף גדול לימות הקיץ. אבל, גם עברה לי בראש המחשבה שהרבה אנשים נמצאים במקום אחד פתוח ולא מתוחם, ואין אבטחה כלשהי באזור..

בתקווה שהמחאה תיסגר על עצמה ותשיג הישגים חיוביים.

מערכון שאני חושב עליו תמיד בימים של ויכוחים בנוסח מי סובל יותר: