תשובות קיומיות

כבר אלפי שנים שבני אדם מתחבטים בשאלות קיומיות. ועם זאת, מעניין שזה עדיין נתפס כנושא אינטימי שלא ממש מדברים עליו בשיחות סלון או במפגשים חברתיים, בניגוד למשל לפתיחות שגדלה עם השנים דווקא לעיסוק הפומבי בתחום המיני. נראה שאין ממש "זמן מתאים" לצלול לשיחה בנושא הקיום האנושי בפורום חברתי ולכן רוב ההתמודדות עם הנושא הזה היא בין אדם לעצמו, או בין אדם לפסיכולוגו.
תכלס, בד"כ אנשים יותר מדי טרודים או שקועים ביומיום מכדי לחשוב על כך, אך לכל אחד זה קורה מתישהו במהלך החיים. הרגעים הקלאסיים הם בתקופות מעבר - אחרי השחרור מהצבא, אחרי הלימודים, אחרי שכבר יש ילדים גדולים. וכמובן שהמחמירים יאמרו שלא רק בתקופות מעבר.

המון ספרי פילוסופיה מנסים להציג תפישת עולם שתסייע לאנשים להכיר ולחיות עם מה שבזרם האקזיסטנציאליסטי מכונה ע"י אלבר קאמי תחושת ה"אבסורד" וסארטר לוקח לכיוון של "בחילה קיומית". אבל למרות ההתחבטויות, וגם אם יוצא שננסה לקרוא ולהתעמק, לרוב מה שקורה זה שלמעשה אנחנו מדחיקים ומנסים לחזור כמה שיותר מהר לשגרה.
כדי להתמודד עם חוסר היכולת האמיתית למצוא תשובות חד-משמעיות, יש שמתחברים לדת מסויימת, יש שמתחברים לגישה פילוסופית כלשהי, קיימים כאלה שמאמינים דווקא במדע, יש את אלה שפשוט ממשיכים להדחיק וכמובן שיש את ה'אהובים' עלי ביותר - אלה שמטיפים לאחרים לחיות כמו שהם חיים.
לדעתי, כל אחת מהגישות הללו מסייעת ביצירת מסך עשן ונותנת אשלייה כאילו הנה אוטוטו הערפל יתפזר. אבל, כנראה שמסך עשן זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, והניסיון לפזר אותו, גם אם יישאר תמיד רק בגדר ניסיון, יכול בעצמו לתת משמעות.

נדמה לי שהמשותף לרוב הגישות הוא לנסות לתת לאדם משהו להישען עליו. בד"כ על ידי שכנוע להתחבר ולפעול למען משהו "גדול מאיתנו", אך יש גם גישות, כמו אצל ניטשה, שקוראות לממש את "האותנטי" שבכל אחד מאיתנו. בכל מקרה, כשמסתכלים פרקטית, לרוב מדובר בניסיון לגרום לאנשים להיות "טובים יותר" או "לעשות טוב". אני לא אכנס כאן להגדרת "טוב", כי זה יכול להיות מאוד סובייקטיבי. מה שכן, עם כל הרצון הטוב (ולעיתים אגו) של הוגי דעות ואנשי דת שונים, הרי גם להם אין באמת מושג...

מזל שלפחות הומור, שנמצא בשימוש אצל סופרים, יוצרי קולנוע וקומיקאים, מצליח לגעת בתחום המעורפל הזה בצורה מרעננת.

3 סרטים מומלצים בהקשר הזה:
1. הסרט "יהודי טוב" של האחים כהן מביא התמודדות של 3 רבנים עם שאלות קיומיות - זה הקטע המבריק אצל הרב השני, הסיפור על שיני הגוי (אם הקישור לא עובד, תעתיקו ותדביקו, זה שווה):

http://www.youtube.com/watch?v=YUTyEEiulQk

2. הסרט "משמעות החיים" של מונטי פייתון מכיל מערכונים שונים הנוגעים לתקופות בחייו של אדם ומשתדל להימנע מהתייחסות לנושא הסרט. כמה קטעים קצרים רלוונטיים בכל זאת:

3. ואיך אפשר בלי להזכיר את "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" של דאגלס אדמס שמכיל את אחת התשובות המפורסמות לשאלה על "החיים, היקום והכל". מהסרט שנעשה על פי הספר:

על חלוני

1
תחילתו של עוד סופ"ש שקט בב"ש, כאשר בעת הבישולים בצהרי יום שישי נשמעים קולות גירוד ציפורניים ודפיקות כלפי קיר חיצוני של המטבח-סלון בדירה. בעצם, אולי לקרוא לו קיר זאת מחמאה, מדובר באריחי עץ שמעליהם חלון זכוכית מוארך.
בתוך הדירה הקטנה קולות הגירוד נשמעים היטב כנגד אריחי העץ ולכן המחשבה הראשונה שעולה לראש היא שמכרסמים מגיעים גם לקומה שלישית בב"ש - אח, אין גבול לנפלאות העיר. יחידת כיריים-תנור פעילה ומפיצת חום ניצבת כנגד האריחים, שולחן ניצב מצד אחד שלה וספה ניצבת דומם מצידה השני ושלושתם גם יחד מונעים קשר עין ישיר עם המסתתר מאחוריהם. ניסיונות אינסטינקטיביים של בעיטה בשולחן במטרה להבריח את הגורם המגרד לא הועילו. הזזת הרהיטים גם כן לא מועילה - הגירוד ממשיך. אבל, כעת ברור שהגירוד מגיע מבחוץ.
הצצה מחוץ לחלון מנסה לאותת על דמיון מפותח, במקרה הטוב, כיוון שאין שם כלום. בשלב הזה, כמו לחזק את אשר ההצצה רמזה, דממה משתררת. הדחקה נכנסת לפעולה וההכנות לשבת חוזרות לתפוס פיקוד.
2
מספר שעות וצ'טים בגוגל לאחר מכן, החזרה מקניות כנראה גם החזירה את קולות הגירוד. לפחות שובו של השותף לדירה ולשבת, רועי, מוכיחה כי דמיון של שני אנשים מספיק כדי לבסס מציאות ואכן יש קולות גירוד. הצצה נוספת מחוץ לחלון כמעט ומעלה חרס בשנית. אך הפעם, שנייה לפני שהראש המציץ חוזר לחלל החדר, כנף ציפור מציצה לה מנגד, מתחת לפלטת מתכת שמוברגת כנגד אריחי העץ מבחוץ ומהווה הבידוד הכושל שלנו לימי חורף קרים וגשומים.
נראה כי דארווין פישל שוב. לא ברור איך, אבל היונה הצליחה ללכוד את עצמה בחלל הצר מאוד שבין פלטת המתכת לבין אריחי העץ כך שהיא לא יכולה לפרוש כנפיים ולעוף דרך המקום ממנו נכנסה/נפלה. בנוסף, גודלה מאפשר לה רק לשרבב טפר או קצה כנף אל מתחת לפלטה, אך לא להידחק כולה אל החופש. אסוציאציות לסרט "127 שעות" משעשעות את הנוכחים האנושיים בדירה ופחות את בעלי הכנף מביניהם.
הדוקטור והמהנדס בפוטנציה מיד מתחילים לזרוק רעיונות לחלל האוויר והופכים כלי בית לאמצעי הצלה בפוטנציה. עם זאת, כיוון שמשקוף החלון ממוקם הישר מעל לחלל דרכו היונה נכנסה, מעבר לכך שלא ניתן להסתכל לתוך החלל, לא ניתן להשחיל דרכו מטאטא, ויעה בעל ידית קצר מכדי להגיע אל היונה מלמעלה. חיטוט מתחת לפלטה לא מועיל בכלום ושבירה של אריחי העץ עשויים לגרום לחוסר הבנה אצל בעל הבית. אווירת נכאים קלה יורדת עם רדת השמש וכניסת השבת.
3
האזנה נוספת בבוקר-צהרי היום שלמחרת מכזיבה תקוות שווא שהיונה מצאה דרך פלאית לברוח מהמלכודת שטמנה לעצמה, אך גם רעיונות חדשים אין. ואם זה לא מספיק, קריאות היונה הפכו נואשות יותר, הגירודים חלשים יותר, ומבט מעבר לחלון מלמד כי טיפות אדמומיות צבעו את המשטח שמתחת לפלטת המתכת. מעבר לרצון לשחרר את היונה לפני שתמות מאפיסת כוחות ודימום התעורר פתאום גם הרצון להימנע מהסירחון שלאחר המוות.
בשעת אחר-צהרים, לאחר ארוחת שבת מפנקת, המהנדס והדוקטור בפוטנציה חוזרים לדירה במטרה להושיע את שלוות השבת שלהם ועל הדרך את הציפור. ואז, לאחר שהתריסים שבחלון לעגו לניסיונות ההצלה שלהם ומנעו מהם לשתף פעולה, זה קרה.
הרצון להסתכל לתוך החלל והמחסור בראי קטן הניבו את השימוש בכף על מנת להסתייע בהשתקפות המצטיירת על כלי המתכת. שנייה לאחר השחלת הכף לתוך החלל הפתרון כבר היה ברור.

מצרכים להוצאת יונה מתוך חלל צר:
2 כפות
2 זוגות גרביים (להגנה על כפות הידיים מפני טפרים ומקור)
2 שקיות (להגנה על הגרביים והכפות מפני דם)
2 זרועות (עדיף של אותו אדם)
1 יונה (אחרת זה סתם נראה מגוחך)

(צולם במוצ"ש)

גורבים את הידיים ומקפלים כל גרב להגנה כפולה ומירבית, אוחזים בכל יד בכף, מכניסים כל יד לתוך שקית ומבקשים משותף לקשור את השקיות. דוחפים כל זרוע לתוך החלל הצר מבעד לחלון ולאחר כחצי שעה במהלכה מצליחים לקבל מיומנות שליטה בכפות כך שתופסים את היונה משני הצדדים, בלי שהיא תימלט או תישמט מהאחיזה, שולפים אותה החוצה לאוויר הפתוח.

קשה היה לשלוט בשאגות השמחה לאחר המאמצים המרובים. ובעודנו מביטים בסיפוק על היונה שלחופש נולדה ומיהרה לעוף אל האופק בלי להביט לאחור או להגיד תודה, נזכרתי בשיר הבא שכתב אברהם חלפי והלחין יוני רכטר (למילות השיר), והרהרתי באיך שדברים פשוטים כביכול יכולים לתת לנו תחושה טובה.

שבוע טוב!

באתי להתחבר לעזרת חבר

לכל אחד מאיתנו יצא להיעזר במוקד טלפוני, טכנאי מחשבים, או לעזור/להיעזר בקרובי משפחה/חברים בטיפול בבעיה ממוחשבת.
במקרה של מוקד טלפוני זה לעיתים נראה כך:

במקרה של טכנאי זה לעיתים נראה כך:

במקרה של קרובי משפחה/חברים זה סוג של שילוב שתי הדוגמאות מלמעלה - צד אחד מנסה להסביר על מה ללחוץ, אך לא ברור לצד השני איפה. לצד אחד אולי ברור מה צריך לעשות, אך לצד השני ממש לא. בנוסף, לא תמיד מובן לגמרי לצד אחד מה הצד השני רואה, יש קצר בתקשורת, ואז מסכמים שצריך להגיע פיזית ולהסתכל. קלאסי.

המזל הוא שיש לא מעט תוכנות שמטרתן לתת אפשרות לשליטה מרחוק על המחשב למי שאתם בוחרים, כך שמי שמסייע יכול לראות ואף לשלוט על מה שצריך במחשב, וכל זה כאמור, בלי לקום מהכיסא.
זהו ממש לא תחום חדש (PC Anywhere ותיקה ומוכרת בתחום), אך בזמן אמת לא תמיד יודעים או מכירים במה להשתמש ומה לא עולה כסף. בגדול, הרעיון הוא ששני הצדדים צריכים את אותה התוכנה, שגם תספק את תווך הגישה וגם תספק אבטחה שתאפשר גישה רק למי שמסייע ולא לאף אחד אחר.

אמליץ כאן על שתי תוכנות חינמיות שימושיות לנושא זה ששותף שלי סיפר לי עליהן (תודה מאיר!):
1. LogMeIn 
מתאים למי שיש לו כמה מחשבים קבועים להם הוא מסייע. התוכנה שומרת עבור מי שמסייע את רשימת המחשבים אליהם הוא מעוניין להתחבר ומאפשרת לו ליצור גישה גם אם הצד השני לא נמצא ליד המחשב (כמובן שאפשר לבטל אפשרות זו).
2. TeamViewer 
יותר מתאים לשימוש חד-פעמי. מאפשרת שימוש ללא התקנת תוכנה, תוך שימוש בקוד חד-פעמי עבור אבטחת החיבור הנוכחי בין המחשבים. צריך שהצד השני יהיה נוכח ליד המחשב.

באופן כללי, אם כבר, אז שווה להזכיר שבתוכנות הצ'אט והוידאו-צ'אט Skype ו-Messenger ניתן גם כן לצפות במסך אחר מרחוק, אך השליטה מרחוק בסקייפ מוגבלת ובכלל אלה תוכנות פחות ייעודיות לנושא.

לבסוף, בהקשר ספציפי יותר של ניהול וטיפול בקבצים מרחוק, כדאי לציין שב-Google Docs ניתן מלכתחילה לפתוח קבצים שמספר גולשים יכולים לכתוב בהם בו-זמנית והם גם מתעדכנים ומסתנכרנים בזמן אמת.