1
תחילתו של עוד סופ"ש שקט בב"ש, כאשר בעת הבישולים בצהרי יום שישי נשמעים קולות גירוד ציפורניים ודפיקות כלפי קיר חיצוני של המטבח-סלון בדירה. בעצם, אולי לקרוא לו קיר זאת מחמאה, מדובר באריחי עץ שמעליהם חלון זכוכית מוארך.
בתוך הדירה הקטנה קולות הגירוד נשמעים היטב כנגד אריחי העץ ולכן המחשבה הראשונה שעולה לראש היא שמכרסמים מגיעים גם לקומה שלישית בב"ש - אח, אין גבול לנפלאות העיר. יחידת כיריים-תנור פעילה ומפיצת חום ניצבת כנגד האריחים, שולחן ניצב מצד אחד שלה וספה ניצבת דומם מצידה השני ושלושתם גם יחד מונעים קשר עין ישיר עם המסתתר מאחוריהם. ניסיונות אינסטינקטיביים של בעיטה בשולחן במטרה להבריח את הגורם המגרד לא הועילו. הזזת הרהיטים גם כן לא מועילה - הגירוד ממשיך. אבל, כעת ברור שהגירוד מגיע מבחוץ.
הצצה מחוץ לחלון מנסה לאותת על דמיון מפותח, במקרה הטוב, כיוון שאין שם כלום. בשלב הזה, כמו לחזק את אשר ההצצה רמזה, דממה משתררת. הדחקה נכנסת לפעולה וההכנות לשבת חוזרות לתפוס פיקוד.
2
מספר שעות וצ'טים בגוגל לאחר מכן, החזרה מקניות כנראה גם החזירה את קולות הגירוד. לפחות שובו של השותף לדירה ולשבת, רועי, מוכיחה כי דמיון של שני אנשים מספיק כדי לבסס מציאות ואכן יש קולות גירוד. הצצה נוספת מחוץ לחלון כמעט ומעלה חרס בשנית. אך הפעם, שנייה לפני שהראש המציץ חוזר לחלל החדר, כנף ציפור מציצה לה מנגד, מתחת לפלטת מתכת שמוברגת כנגד אריחי העץ מבחוץ ומהווה הבידוד הכושל שלנו לימי חורף קרים וגשומים.
נראה כי דארווין פישל שוב. לא ברור איך, אבל היונה הצליחה ללכוד את עצמה בחלל הצר מאוד שבין פלטת המתכת לבין אריחי העץ כך שהיא לא יכולה לפרוש כנפיים ולעוף דרך המקום ממנו נכנסה/נפלה. בנוסף, גודלה מאפשר לה רק לשרבב טפר או קצה כנף אל מתחת לפלטה, אך לא להידחק כולה אל החופש. אסוציאציות לסרט "127 שעות" משעשעות את הנוכחים האנושיים בדירה ופחות את בעלי הכנף מביניהם.
הדוקטור והמהנדס בפוטנציה מיד מתחילים לזרוק רעיונות לחלל האוויר והופכים כלי בית לאמצעי הצלה בפוטנציה. עם זאת, כיוון שמשקוף החלון ממוקם הישר מעל לחלל דרכו היונה נכנסה, מעבר לכך שלא ניתן להסתכל לתוך החלל, לא ניתן להשחיל דרכו מטאטא, ויעה בעל ידית קצר מכדי להגיע אל היונה מלמעלה. חיטוט מתחת לפלטה לא מועיל בכלום ושבירה של אריחי העץ עשויים לגרום לחוסר הבנה אצל בעל הבית. אווירת נכאים קלה יורדת עם רדת השמש וכניסת השבת.
3
האזנה נוספת בבוקר-צהרי היום שלמחרת מכזיבה תקוות שווא שהיונה מצאה דרך פלאית לברוח מהמלכודת שטמנה לעצמה, אך גם רעיונות חדשים אין. ואם זה לא מספיק, קריאות היונה הפכו נואשות יותר, הגירודים חלשים יותר, ומבט מעבר לחלון מלמד כי טיפות אדמומיות צבעו את המשטח שמתחת לפלטת המתכת. מעבר לרצון לשחרר את היונה לפני שתמות מאפיסת כוחות ודימום התעורר פתאום גם הרצון להימנע מהסירחון שלאחר המוות.
בשעת אחר-צהרים, לאחר ארוחת שבת מפנקת, המהנדס והדוקטור בפוטנציה חוזרים לדירה במטרה להושיע את שלוות השבת שלהם ועל הדרך את הציפור. ואז, לאחר שהתריסים שבחלון לעגו לניסיונות ההצלה שלהם ומנעו מהם לשתף פעולה, זה קרה.
הרצון להסתכל לתוך החלל והמחסור בראי קטן הניבו את השימוש בכף על מנת להסתייע בהשתקפות המצטיירת על כלי המתכת. שנייה לאחר השחלת הכף לתוך החלל הפתרון כבר היה ברור.
מצרכים להוצאת יונה מתוך חלל צר:
2 כפות
2 זוגות גרביים (להגנה על כפות הידיים מפני טפרים ומקור)
2 שקיות (להגנה על הגרביים והכפות מפני דם)
2 זרועות (עדיף של אותו אדם)
1 יונה (אחרת זה סתם נראה מגוחך)
(צולם במוצ"ש)
גורבים את הידיים ומקפלים כל גרב להגנה כפולה ומירבית, אוחזים בכל יד בכף, מכניסים כל יד לתוך שקית ומבקשים משותף לקשור את השקיות. דוחפים כל זרוע לתוך החלל הצר מבעד לחלון ולאחר כחצי שעה במהלכה מצליחים לקבל מיומנות שליטה בכפות כך שתופסים את היונה משני הצדדים, בלי שהיא תימלט או תישמט מהאחיזה, שולפים אותה החוצה לאוויר הפתוח.
קשה היה לשלוט בשאגות השמחה לאחר המאמצים המרובים. ובעודנו מביטים בסיפוק על היונה שלחופש נולדה ומיהרה לעוף אל האופק בלי להביט לאחור או להגיד תודה, נזכרתי בשיר הבא שכתב אברהם חלפי והלחין יוני רכטר (למילות השיר), והרהרתי באיך שדברים פשוטים כביכול יכולים לתת לנו תחושה טובה.
שבוע טוב!
תחילתו של עוד סופ"ש שקט בב"ש, כאשר בעת הבישולים בצהרי יום שישי נשמעים קולות גירוד ציפורניים ודפיקות כלפי קיר חיצוני של המטבח-סלון בדירה. בעצם, אולי לקרוא לו קיר זאת מחמאה, מדובר באריחי עץ שמעליהם חלון זכוכית מוארך.
בתוך הדירה הקטנה קולות הגירוד נשמעים היטב כנגד אריחי העץ ולכן המחשבה הראשונה שעולה לראש היא שמכרסמים מגיעים גם לקומה שלישית בב"ש - אח, אין גבול לנפלאות העיר. יחידת כיריים-תנור פעילה ומפיצת חום ניצבת כנגד האריחים, שולחן ניצב מצד אחד שלה וספה ניצבת דומם מצידה השני ושלושתם גם יחד מונעים קשר עין ישיר עם המסתתר מאחוריהם. ניסיונות אינסטינקטיביים של בעיטה בשולחן במטרה להבריח את הגורם המגרד לא הועילו. הזזת הרהיטים גם כן לא מועילה - הגירוד ממשיך. אבל, כעת ברור שהגירוד מגיע מבחוץ.
הצצה מחוץ לחלון מנסה לאותת על דמיון מפותח, במקרה הטוב, כיוון שאין שם כלום. בשלב הזה, כמו לחזק את אשר ההצצה רמזה, דממה משתררת. הדחקה נכנסת לפעולה וההכנות לשבת חוזרות לתפוס פיקוד.
2
מספר שעות וצ'טים בגוגל לאחר מכן, החזרה מקניות כנראה גם החזירה את קולות הגירוד. לפחות שובו של השותף לדירה ולשבת, רועי, מוכיחה כי דמיון של שני אנשים מספיק כדי לבסס מציאות ואכן יש קולות גירוד. הצצה נוספת מחוץ לחלון כמעט ומעלה חרס בשנית. אך הפעם, שנייה לפני שהראש המציץ חוזר לחלל החדר, כנף ציפור מציצה לה מנגד, מתחת לפלטת מתכת שמוברגת כנגד אריחי העץ מבחוץ ומהווה הבידוד הכושל שלנו לימי חורף קרים וגשומים.
נראה כי דארווין פישל שוב. לא ברור איך, אבל היונה הצליחה ללכוד את עצמה בחלל הצר מאוד שבין פלטת המתכת לבין אריחי העץ כך שהיא לא יכולה לפרוש כנפיים ולעוף דרך המקום ממנו נכנסה/נפלה. בנוסף, גודלה מאפשר לה רק לשרבב טפר או קצה כנף אל מתחת לפלטה, אך לא להידחק כולה אל החופש. אסוציאציות לסרט "127 שעות" משעשעות את הנוכחים האנושיים בדירה ופחות את בעלי הכנף מביניהם.
הדוקטור והמהנדס בפוטנציה מיד מתחילים לזרוק רעיונות לחלל האוויר והופכים כלי בית לאמצעי הצלה בפוטנציה. עם זאת, כיוון שמשקוף החלון ממוקם הישר מעל לחלל דרכו היונה נכנסה, מעבר לכך שלא ניתן להסתכל לתוך החלל, לא ניתן להשחיל דרכו מטאטא, ויעה בעל ידית קצר מכדי להגיע אל היונה מלמעלה. חיטוט מתחת לפלטה לא מועיל בכלום ושבירה של אריחי העץ עשויים לגרום לחוסר הבנה אצל בעל הבית. אווירת נכאים קלה יורדת עם רדת השמש וכניסת השבת.
3
האזנה נוספת בבוקר-צהרי היום שלמחרת מכזיבה תקוות שווא שהיונה מצאה דרך פלאית לברוח מהמלכודת שטמנה לעצמה, אך גם רעיונות חדשים אין. ואם זה לא מספיק, קריאות היונה הפכו נואשות יותר, הגירודים חלשים יותר, ומבט מעבר לחלון מלמד כי טיפות אדמומיות צבעו את המשטח שמתחת לפלטת המתכת. מעבר לרצון לשחרר את היונה לפני שתמות מאפיסת כוחות ודימום התעורר פתאום גם הרצון להימנע מהסירחון שלאחר המוות.
בשעת אחר-צהרים, לאחר ארוחת שבת מפנקת, המהנדס והדוקטור בפוטנציה חוזרים לדירה במטרה להושיע את שלוות השבת שלהם ועל הדרך את הציפור. ואז, לאחר שהתריסים שבחלון לעגו לניסיונות ההצלה שלהם ומנעו מהם לשתף פעולה, זה קרה.
הרצון להסתכל לתוך החלל והמחסור בראי קטן הניבו את השימוש בכף על מנת להסתייע בהשתקפות המצטיירת על כלי המתכת. שנייה לאחר השחלת הכף לתוך החלל הפתרון כבר היה ברור.
מצרכים להוצאת יונה מתוך חלל צר:
2 כפות
2 זוגות גרביים (להגנה על כפות הידיים מפני טפרים ומקור)
2 שקיות (להגנה על הגרביים והכפות מפני דם)
2 זרועות (עדיף של אותו אדם)
1 יונה (אחרת זה סתם נראה מגוחך)
(צולם במוצ"ש)גורבים את הידיים ומקפלים כל גרב להגנה כפולה ומירבית, אוחזים בכל יד בכף, מכניסים כל יד לתוך שקית ומבקשים משותף לקשור את השקיות. דוחפים כל זרוע לתוך החלל הצר מבעד לחלון ולאחר כחצי שעה במהלכה מצליחים לקבל מיומנות שליטה בכפות כך שתופסים את היונה משני הצדדים, בלי שהיא תימלט או תישמט מהאחיזה, שולפים אותה החוצה לאוויר הפתוח.
קשה היה לשלוט בשאגות השמחה לאחר המאמצים המרובים. ובעודנו מביטים בסיפוק על היונה שלחופש נולדה ומיהרה לעוף אל האופק בלי להביט לאחור או להגיד תודה, נזכרתי בשיר הבא שכתב אברהם חלפי והלחין יוני רכטר (למילות השיר), והרהרתי באיך שדברים פשוטים כביכול יכולים לתת לנו תחושה טובה.
שבוע טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה