על דייטים וראיונות עבודה

"דייטים זה כמו ראיונות עבודה" (פתגם עממי של הורים פולניים)

אם חברות היו שוכרות עובד לאחר ערב של שתייה לשוכרה

ואם דייט ראשון היה מותנה בהגשת קורות חיים לבחורה, 

אם היו מחנכים ילדים שחוזה העסקה הוא לכל החיים

ואם כתובה הייתה בעלת אופציית יציאה בהודעה מוקדמת של 3 חודשים,

אם זה היה ברור שאין לעבוד במשרה זמנית לפני התעסוקה המחייבת הראשונה

ואם הייתה נורמה דתית שמה ששני צדדים צריכים זו רק הסכמה,

אם חיפוש עובד היה מותנה בשמירת שבת/בשר-חלב/נגיעה

ואם בחורה הייתה מחפשת בן-זוג לפי טווח משכורת רצוי/רצון לעבוד חצי יממה,

אם בראיון עבודה היו נותנים אתגר לוגי-דתי בדמות: "שמן-וטונה מה מפרידים בשבת ממה"

ואם בדייט ראשון היו שואלים "מה התכונות השליליות שלך",

אם בחירת מקום העבודה הייתה מושפעת מגודל המשרדים וכמה יפה שיפצו את החזיתות

ואם בחירת בת זוג הייתה לפי השווי שלה בבורסת המניות,

אם ימי זרקור של חברות היו נמדדים לפי כמות הנשארים מובטלים

ואם הבִּיצה הירושלמית והגבעת שמואלית היו למעשה יריד תעסוקה מרשים,

אם מציאת עובד הייתה מעט יותר צבועה בחמימות מקרבת
ואם מציאת בת-זוג הייתה קצת יותר קרה ומחושבת,

הו אז אולי אנשים היו אומרים "זה מגוחך" ו"אבסורדי".

כן, הפוך זה באמת הרבה יותר הגיוני.

(ותודה לרודיארד קיפלינג על ההשראה העקיפה)

ולקינוח, ראיון עבודה נוסח מונטי פייתון: