מעורר השראה 1#

החלטתי להתחיל לפרסם אחת לכמה זמן פוסט מלקט שיכיל מספר המלצות כלליות או ספציפיות, מקווה שתהנו...
והפעם - 3 נקודות של השראה
1. הרצאות קצרות וקלילות
למחפשים הרצאות מעניינות וקצרות בעברית במגוון תחומים, בסגנון TED עליו כבר כתבתי כאן, קבלו מספר אירועים שמתרחשים כמה פעמים במהלך השנה באזור תל-אביב, ניתן למצוא הרצאות מאירועים שהיו בעבר באתרים עצמם:
11:11 - 11 הרצאות, כל אחת 11 דקות במגוון נושאים. כ-200-300 אנשים.
פצ'ה קוצ'ה - כ-10 הרצאות, כל אחת 6:40 דקות גם כן במגוון נושאים. מגיעים אלפי אנשים...
ערב דורבנות - דורבנות הוא אתר לחידושים והמצאות בשפה העברית שגולשים מציעים ומדרגים. ערב דורבנות מכיל הרצאות משעשעות הקשורות לענייני שפה. המארגנים כאן עומדים גם מאחורי 11:11.

2. סרטון מרשים
Derek Sivers: How to start a movement
"The first follower is what transforms a lone nutt into a leader..."

3. קצת מוזיקה

Yma Sumac - Gopher Mambo 

זמרת פרואנית שמסוגלת לשיר 5 אוקטבות. הקול שלה מיוחד וגורם למה שהיא שרה להישמע אקזוטי משהו. זה קטע מוזיקלי שמלווה כל מיני מיצגים/מופעים/פסקולים וסקרן אותי למצוא אותו זמן מה:

Tony Joe White - One Hot July (String Ensemble)

ב-88FM יש תוכנית רדיו מצויינת של גדי ליבנה - זו נעימת הפתיחה המקסימה: One Hot July (String Ensemble)

William Blake - And Did Those Feet In Ancient Times (Jerusalem)

שיר של המשורר האנגלי בלייק שהפך להיות כמעט ברמת הימנון באנגליה - שרים אותו באירועים רשמיים (אפילו בחתונה האחרונה בבית המלוכה של וויליאם וקייט מידלטון), וגם לפני משחקי ראגבי וקריקט...
בגדול, השיר מבטא את השאיפה להפוך את אנגליה לירושלים החדשה, בהתבסס על פרשנות הברית החדשה:

ובאותו הקשר, משעשע לראות את השימוש שמונטי פייתון עושים בשיר הזה:

מסע בזמן ביום כיפור

יום כיפור מזוהה מאוד עם בקשת סליחה. המילה הקצרה הזו מעידה על התמודדות עם העבר - מצד אחד הכרה בטעות או רצון להסיר מועקה מהלב, ומצד שני שאיפה שהצד השני אכן יסלח, ישאיר את מה שקרה מאחור ודברים ישובו להיות כשהיו.

אך לא פשוט לבקש סליחה:
יש אנשים עבורם סליחה מעידה על חולשה ולכן יימנעו מלומר זאת.
יש המרחיקים את בקשת הסליחה ואומרים "סוֹרי" או מפיצים סטטוסי 'סליחה' רחבי תפוצה בפייסבוק.
ויש את האוכלים את עצמם מבפנים, אשר לא מצליחים להשתחרר מהעבר ולא סולחים לעצמם.

ועם כל זאת, בעת חשבון נפש אין סיבה להסתפק רק בעבר. ביום כיפור ובימים הנוראים אפשר לעשות מעין מסע בזמן. בשביל מסע שכזה לא צריך מדע בדיוני או להבין בפיזיקה, אלא פשוט להתחבר לרצף המחשבות שתקופה כזאת יכולה לעורר, כך שעבר, הווה ועתיד נפגשים בנקודה אחת.

אדם עשוי להיכנס לנקודה הזו מבולבל ומלא חרטה ובשאיפה יצא שלם ומחובר יותר לעצמו ולסובב אותו. הכל בר-שינוי בהווה, ולכן ניתוח לקחי העבר והכנסתם לפרופורציה בעזרת העתיד והשאיפות לגביו עשוי להביא לתובנות ותוכניות חיוביות.

חשבון נפש ו'תשובה' אפשר לעשות כל הזמן ואין צורך לחכות ליום כיפור בשבילם, אך בניגוד לדתות אחרות, היהדות ממש תוחמת עבורנו את הזמן הזה, הופכת אותו לפסגה שמקדימים לו הימים הנוראים ומסייעת לאדם בעל הרצון להשתפר לשוב למקום הנכון והחיובי עבורו. כדאי לנצל את הזמן המיוחד הזה, הוא הרי יחזור רק עוד שנה...

בחרתי 3 שירים לועזיים (ברדיו שומעים כבר שירים עבריים רלוונטיים) מעולים למסע בזמן של ימי חשבון נפש, כל אחד מבטא גישה מסויימת בהתמודדות עם המציאות:

עבר
Oi Va Voi - Yesterday's Mistakes (למילים)

"I refuse to replay the mistakes that we made yesterday"

הווה

Pearl Jam - Present Tense (למילים)

"You can spend your time alone redigesting past regrets...Or you can, come to terms and realize you're the only one who cannot forgive yourself...

Makes much more sense to live in the present tense"

עתיד
The Beatles - Tomorrow Never Knows (למילים)

"Turn off your mind, relax and float down stream"

בתקווה שנצליח לחיות בהווה,
תוך מחשבה על העתיד,
לאחר הפקת לקחי העבר והשארתו מאחור.

גמר חתימה טובה וצום מועיל לצמים!

ירון זליכה: המשבר החברתי-כלכלי ופתרונו

עם כל ההפגנות והסיסמאות על "צדק חברתי" היו חסרים לי שני דברים:
1. להתנתק מסיסמאות באוויר ולשמוע ניסוח ברור של הבעיות האקוטיות באמת כיום
2. לשמוע הצעה מגובשת לפתרונות קונקרטיים ורציניים

לפני כשבועיים הגיע אלי לינק להרצאה של פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר. בהרצאה מסוף שנת 2009 הוא כבר התייחס לבעיות המתרגשות לבוא. זו אחת ההרצאות הטובות שראיתי בתקופה האחרונה, מרתק.
כמו רבים אחרים שצפו בלינק הזה גם אני רציתי לשמוע עוד, ואתמול הלכתי עם כמה חברים להרצאת המשך שזליכה העביר. הפעם הוא פירט את הפתרונות הקונקרטיים לבעיות שהוא נגע בהם בהרצאה אז.
לדעתי זו צפייה מחכימה שסופסוף נוגעת בפתרונות מעשיים. חובה לכל מי שיש לו דעה כלשהי לגבי המאבק.

זליכה ציטט מספר פעמים את אדם סמית':
"אם תתנו לכל השחקנים להתחרות בתחרות חופשית ללא התערבות הממשלה, תגיעו למקסימום רווחה ומינימום עוני ובלבד שכל השחקנים שווים בכוחם. אם השחקנים לא שווים בכוחם אנחנו נגיע למינימום רווחה ומקסימום עוני."

6 ההמלצות לפתרון בקצרה (קישור לכתבה בגלובס שמביאה מעט יותר ציטוטים):

1. דה-קונסטרוקציה של מונופולים
2. פיקוח על מחירים
3. שינוי התמהיל של המיסוי העקיף
4. שינוי מדיניות ההפרטה
5. חיזוק הרגולציה
6. לא לעשות שטויות מאקרו-כלכליות...

ומוזמנים כמובן לצפות בשתי ההרצאות כדי לשמוע במפורט...


הרצאה המציגה את הבעיות - התקיימה בטכניון בתאריך 27.12.2009:

הרצאה המציגה את הפתרונות המומלצים - התקיימה בקריה האקדמית קריית אונו בתאריך 23.8.2011:
(תחילת הדיון על פתרונות מעשיים בדקה 25:30)

 חלק השאלות והתשובות מהרצאת הפתרונות:

הפנינג מחאת הקיץ

השבוע עברתי למרכז מבאר-שבע והספקתי להפנים על בשרי שההוצאות שלי יוכפלו עכשיו לפחות פי 3. במסגרת סגירת הפינות בב"ש ופגישות עם חברים יצא לי לקפוץ למאהלי המחאה גם בב"ש וגם בת"א. 5 נקודות למחשבה:

1. בין שני מאהלים וחופשת הקיץ 

בולט לעין: בב"ש היו במתחם המאהל הקטן בעיקר אנשים לא צעירים;  בת"א הייתה אווירה של הפנינג, סטייל וודסטוק/בובמלה. המכנה המשותף בין שתי הנקודות הנ"ל הוא - חופשת הקיץ. הכיצד?

ב"ש מערב פרוע

מן הידועות שבחופשת הקיץ באר-שבע מתרוקנת לה מסטודנטים שחוזרים לבתיהם. העיר הופכת לסוג של מערב פרוע בו כדורי קוצים מתגלגלים ברחובות (באמת). הגרעין הקשה במאהל בב"ש לא מסתמך על סטודנטים, יש מספיק אנשים קשי-יום אחרים בעלי צרות גדולות יותר. מתחדדת כך העובדה שבעיית המחייה בארץ אקוטית הרבה יותר עבור משפחות מאשר עבור רווקים ורווקות שיכולים להתגמש יותר, וקיימת אפילו במקום זול יחסית כמו ב"ש.

הפנינג בזאר המחאה בת"א

ההרצאות השונות והמיקרופון הפתוח שמאפשר לכל אחד להביע דעה ולשאול בהחלט מעוררים שיח ודיונים בקרב העוברים והשבים בשדרות רוטשילד. אבל, קשה להתעלם מהאווירה הרגועה והכיפית לעומת הפגנות ומחאות שראיתי בעבר. פינות זולה, אוהלים, מוזיקה, בירה וחומרי עישון שונים. חשבתי על שיטוטים בשדרת לה רמבלה בברצלונה, כשהדבר היחיד שהיה חסר היה עוד מופעי רחוב ועוד רוכלים.

אכן קיים מגוון של אנשים שמסתובבים בשדרת רוטשילד בגילאים שונים ובעלי דעות פוליטיות שונות. אבל בתוך בליל האנשים בולטת יותר הימצאותם של היפסטרים מצד אחד (חברי מהמרכז יודעים לקלוט אותם בצ'יק) ותופסי טרמפ שבאו לקדם מחאות צד ו/או את עצמם מצד שני.

עד סוף הקיץ נדע את התשובה?

כרגע המחאה הזאת נראית בעיני כמו בזאר, או שוק מבולגן של דעות ונושאים, כל אחד צועק את שלו ומנסה להשיג תשומת לב, או לפחות להינות מהאווירת 'כאילו וודסטוק' שנוצרה בלב העיר. 

צר לי, אך לא כל הנושאים ייפתרו, לא משנה מי יהיה בממשלה. בייחוד לא אם כל יום מחליטים להכניס על הדרך עוד ועוד נושאים למחאה. צריך לתחום את המאבק הזה, לתעדף את הסוגיות שהוא כולל ולרכז בו את ההנהגה, לחבור למפלגה מאמצת או ליצור מפלגה חברתית, כי אחרת המאבק הזה יתפזר עם תום חופשת הקיץ.

בכל מקרה הישג אחד כבר הושג - מערכת הבחירות הבאה כנראה תהיה הרבה יותר חברתית וטוב שכך.

2. התגייסות תקשורתית

במספר ערבים מאז שבוע שעבר ביטלו תוכניות טלוויזיה כדי לדווח 'מהשטח' מהמאהלים. ולא, זה לא שקרה משהו מיוחד. ההתגייסות הזאת יפה מצד אחד, כי המאבק הזה באמת חשוב לציבור רחב במדינה, אבל חוסר המידתיות לגבי מתי מפסיקים שידורים ואיך חושבים שמשיגים רייטינג גם מטריד בעיני. מעניין לראות בלי קשר שגם התקשורת לא יכולה לחפות על הבלאגן ביעדי המאבק הזה.

3. על השנאה

אחד הטיעונים המושמעים הם לגבי התקציבים שהולכים למתנחלים ולחרדים. כשהנימה הופכת להיות חדורת שנאה אז מחאה לא יכולה להגיד שהיא חוצת מגזרים וגילאים.

גם אני חושב שחרדים צריכים להתגייס ולעבוד, אבל אין סיבה ללבות שנאה ולשים על המוקד מגזרים ספציפיים. צריך לקבוע - האם שילוב החרדים בשוק העבודה הוא ליבת המאבק ויביא לשינוי? אם כן, אז מצויין, תגידו ותדרשו את זה כדי שניתן יהיה לדון בפתרונות שיהיו מקובלים על כולם. אבל כרגע זה נראה יותר כמו להפנות את זעם ההמונים כלפי ציבור מסויים שלא ישתנה לגביו דבר (וחי כיום יחסית בצניעות רבה). 

בנוגע למתנחלים, קודם כל לא האנשים אשמים בזה שהקימו יישובים וממשלות פוליטיות שונות עודדו אותם להתיישב (גם מהשמאל). בנוסף, גם אם יפנו את כל ההתנחלויות האנשים עדיין יצטרכו מקום לגור בו. מחירי הדירות במרכז בטח שלא ירדו במצב של הגדלת התחרות על הדירות כאשר אנשים נוספים יבואו לערים הגדולות.

4. על פינוק והתגמשות

טיעון נפוץ נוסף הוא עניין ה'מפונקים'. נתחיל מכך שאין עוררין על זה שרמת המחייה בארץ לא תואמת את רמת השכר. בנוסף, לטעמי חייבים לפתח את התחבורה ציבורית ומקומות תעסוקה גם מחוץ לאזור המרכז.

אך במקביל למלחמה על הזכות לחיות בכבוד, צריך בינתיים גם לכלכל צעדים בחוכמה. מותר וצריך במהלך החיים להתפשר לפעמים בהתאם לתנאים הקיימים. צריך לחיות בהתאם לרמת השכר. אם צריך, אז לבחור בדירה זולה יותר, מעט רחוקה יותר, ו/או להשתמש בתחבורה ציבורית יותר. וכן, אפילו להוציא פחות על בילויים ותפנוקים. כל הוצאה לכשעצמה אולי נראית מעט, אבל הסוויץ' בראש לאורח חיים צנוע יותר הוא לא בושה ויכול לסייע בינתיים.

5. הערה לקינוח: מאוד אשמח לראות גם בשנים הבאות הפנינג כזה בשדרות רוטשילד, עם מוזיקה, ומקומות בילוי הומי אדם מסביב. באמת כיף גדול לימות הקיץ. אבל, גם עברה לי בראש המחשבה שהרבה אנשים נמצאים במקום אחד פתוח ולא מתוחם, ואין אבטחה כלשהי באזור..

בתקווה שהמחאה תיסגר על עצמה ותשיג הישגים חיוביים.

מערכון שאני חושב עליו תמיד בימים של ויכוחים בנוסח מי סובל יותר:

כלי לבניית ראשי תיבות ומילים מאותיות

זהו, נגמר לי התואר ונגמרו הבחינות! אבל, אם נישאר עוד רגע באווירת תקופת הבחינות -
אחת השיטות הנפוצות לשינון חומר למבחן, או מידע בכלל, היא יצירת ראשי תיבות.
עם זאת, קשה לגלגל בראש את כל הווריאציות לסדר האותיות שיביא לראשי תיבות בעלי משמעות עבורנו.
כדי לקצר זמן בניסיונות לבנות מילים וראשי תיבות בניתי כלי פשוט שמאפשר להזין אותיות ולקבל כפלט את כל הווריאציות למילים/ראשי תיבות שהאותיות הללו יוצאות, ממויינות לפי סדר אלפא בתי ועם רווחים שיסייעו לקריאה.

כך שניתן:
- ללמוד טוב יותר - נשאר רק להסתכל על הווריאציות ולבחור את זו המתאימה/בעלת המשמעות הרבה ביותר עבורנו.
- להיעזר במשחקי מילים לימודיים עם ילדים, או פנאי, כמו בשבץ-נא (Scrabble) כאשר מחפשים אפשרויות להרכבת מילים בעזרת אותיות נתונות.

קישור להורדת הכלי החינמי (לא דורש התקנה): Acronymator

כדאי לציין שככל שתכניסו יותר אותיות כך זמן הריצה יעלה, כך שעד 7 אותיות התוכנית מהירה מאוד, ועבור מספר אותיות שונות רב יותר תצטרכו להתאזר יותר בסבלנות אם אתם רוצים את כל האפשרויות...
למי שזה מעניין אותו, הכלי נבנה בהסתמך על האלגוריתם שמופיע בקישור הזה.

שימוש נעים, מקווה שיועיל גם לכם.

דירוג נשות התנ"ך - אשת חיל מי ימצא?

כשחושבים על נשים חזקות בתנ"ך בד"כ חושבים על אסתר המלכה ועל יעל שהרגה את סיסרא, אך למעשה, כמו שמיד נראה לכבוד חג שבועות, מגילת רות מבליטה את הכח הנשי בתנ"ך לא פחות - בכח הדיבור.
איך ניתן לראות זאת? האם רות היא המשמעותית יותר במגילה? ומיהי האשה המשמעותית ביותר בתנ"ך?
מאז ההתעסקות בפרוייקט הגמר שלי (ועל כך בהזדמנות אחרת), גברה אצלי הסקרנות בנוגע לאופן בו ניתן לקבל תובנות על טקסטים מניתוח המילים הבודדות בו ומניתוח הקשר בין המילים הללו (שני תחומים שקשורים לכך לדוגמא: NLP, CoWord Analysis). קיימים כלים ומחקרים שונים על איך להציג תובנות ויזואליות על סמך ניתוח מילים וקשרים ביניהם. לדוגמא, אתר בשם Wordle מראה בצורה ויזואלית ופשוטה שכיחות הופעה של מילים בטקסט כלשהו. מסקרן לראות איך בצ'יק אפשר לראות דברים מעניינים באמצעותו על טקסטים שונים - נאומים, ראיונות וכן, גם ספרי תנ"ך.

בהעתקת טקסט מגילת רות לאתר Wordle מתקבלת התמונה הבאה:

במבט ראשון, מילים כמו "ותאמר" ויאמר" נראות 'מזבלות', אז בואו נתעלם מהן רגע.
אפשר להבחין באופן ברור שנעמי היא האשה ששמה מוזכר הכי הרבה פעמים, אחריה מופיע אלוהים ואז בועז (אם אתם מחפשים את רות, אז היא נמצאת ממש מעל המילה "ויאמר"). מסקנה כזו מאירה בצורה מעניינת קודם כל את העובדה ששם המגילה בכלל מיוחס לרות...

במחשבה נוספת, דווקא מילה כמו "ותאמר" הופכת למאוד מעניינת. תחשבו על זה רגע - זו אפשרות לבדוק את הכח של נשים בתנ"ך, ובאופן ספציפי יותר לבדוק את כח הדיבור שלהן וכמה יש להן 'Say'. כלומר, כמה בתנ"ך מוזכרות אמירות של נשים ומיהן אותן נשים? 

קיימות מספר מילים שמתייחסות לדיבור בתנ"ך בהקשר הנשי מלבד "ותאמר": "ותען", "ותגד", "ותקרא", ואולי עוד. כאן אתייחס רק ל"ותאמר" כיוון שהיא הנפוצה מכולן.

חיפושים כאלה הם כבר יותר מוכרים. אפשר להשתמש בקונקורדנציות שונות כמו זה של סנונית ולראות תכלס כמה ומתי נאמר "ותאמר". בהקשר של "ויאמר" רק אציין שמן הסתם בתנ"ך הוא מופיע משמעותית יותר מאשר "ותאמר", אך חשוב להדגיש שרבים מה"ויאמר"-ים מופיעים בהקשר לדברי האל ולאו דווקא לאמירות של גברי התנ"ך.

להלן השוואה בין נשים בולטות בתנ"ך לפי - הופעה כרונולוגית (מדורג מימין), אזכורי השמות שלהן בתנ"ך (מדורג באמצע) ואזכורי ה"ותאמר" שלהן (מדורג משמאל):

אז לפי אזכורי שמות, ארבע הנשים המובילות הינן: שרה, אסתר, רחל ולאה (רבקה ונעמי מיד לאחר מכן). אך מבחינת דיבורים ("ותאמר") ניתן לראות מהפך: רבקה, נעמי, לאה ורות הן הרביעייה הפותחת, אסתר ורחל מעט אחריהן, ושרה הרחק מאחור.

ההבדל המשמעותי ביותר מופיע אצל שרה ואולי הוא דווקא זה שמבליט את שני סוגי הנשים בתנ"ך - דמות נשית שמופיעה ברקע ומשפיעה מאחורי הקלעים לעומת זו שמדברת ופועלת בחזית.

ובכן, לסיכום:

- 'נשות החיל' בתנ"ך, שגם משפיעות ברקע וגם בחזית לפי שני הדירוגים הן: לאה, רבקה, רחל, אסתר ונעמי.

- שמה של מגילת רות מסיט את מבטנו מנעמי, אך כעת ברור לנו שלדבר משמעויות אחרות.

תשובות קיומיות

כבר אלפי שנים שבני אדם מתחבטים בשאלות קיומיות. ועם זאת, מעניין שזה עדיין נתפס כנושא אינטימי שלא ממש מדברים עליו בשיחות סלון או במפגשים חברתיים, בניגוד למשל לפתיחות שגדלה עם השנים דווקא לעיסוק הפומבי בתחום המיני. נראה שאין ממש "זמן מתאים" לצלול לשיחה בנושא הקיום האנושי בפורום חברתי ולכן רוב ההתמודדות עם הנושא הזה היא בין אדם לעצמו, או בין אדם לפסיכולוגו.
תכלס, בד"כ אנשים יותר מדי טרודים או שקועים ביומיום מכדי לחשוב על כך, אך לכל אחד זה קורה מתישהו במהלך החיים. הרגעים הקלאסיים הם בתקופות מעבר - אחרי השחרור מהצבא, אחרי הלימודים, אחרי שכבר יש ילדים גדולים. וכמובן שהמחמירים יאמרו שלא רק בתקופות מעבר.

המון ספרי פילוסופיה מנסים להציג תפישת עולם שתסייע לאנשים להכיר ולחיות עם מה שבזרם האקזיסטנציאליסטי מכונה ע"י אלבר קאמי תחושת ה"אבסורד" וסארטר לוקח לכיוון של "בחילה קיומית". אבל למרות ההתחבטויות, וגם אם יוצא שננסה לקרוא ולהתעמק, לרוב מה שקורה זה שלמעשה אנחנו מדחיקים ומנסים לחזור כמה שיותר מהר לשגרה.
כדי להתמודד עם חוסר היכולת האמיתית למצוא תשובות חד-משמעיות, יש שמתחברים לדת מסויימת, יש שמתחברים לגישה פילוסופית כלשהי, קיימים כאלה שמאמינים דווקא במדע, יש את אלה שפשוט ממשיכים להדחיק וכמובן שיש את ה'אהובים' עלי ביותר - אלה שמטיפים לאחרים לחיות כמו שהם חיים.
לדעתי, כל אחת מהגישות הללו מסייעת ביצירת מסך עשן ונותנת אשלייה כאילו הנה אוטוטו הערפל יתפזר. אבל, כנראה שמסך עשן זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, והניסיון לפזר אותו, גם אם יישאר תמיד רק בגדר ניסיון, יכול בעצמו לתת משמעות.

נדמה לי שהמשותף לרוב הגישות הוא לנסות לתת לאדם משהו להישען עליו. בד"כ על ידי שכנוע להתחבר ולפעול למען משהו "גדול מאיתנו", אך יש גם גישות, כמו אצל ניטשה, שקוראות לממש את "האותנטי" שבכל אחד מאיתנו. בכל מקרה, כשמסתכלים פרקטית, לרוב מדובר בניסיון לגרום לאנשים להיות "טובים יותר" או "לעשות טוב". אני לא אכנס כאן להגדרת "טוב", כי זה יכול להיות מאוד סובייקטיבי. מה שכן, עם כל הרצון הטוב (ולעיתים אגו) של הוגי דעות ואנשי דת שונים, הרי גם להם אין באמת מושג...

מזל שלפחות הומור, שנמצא בשימוש אצל סופרים, יוצרי קולנוע וקומיקאים, מצליח לגעת בתחום המעורפל הזה בצורה מרעננת.

3 סרטים מומלצים בהקשר הזה:
1. הסרט "יהודי טוב" של האחים כהן מביא התמודדות של 3 רבנים עם שאלות קיומיות - זה הקטע המבריק אצל הרב השני, הסיפור על שיני הגוי (אם הקישור לא עובד, תעתיקו ותדביקו, זה שווה):

http://www.youtube.com/watch?v=YUTyEEiulQk

2. הסרט "משמעות החיים" של מונטי פייתון מכיל מערכונים שונים הנוגעים לתקופות בחייו של אדם ומשתדל להימנע מהתייחסות לנושא הסרט. כמה קטעים קצרים רלוונטיים בכל זאת:

3. ואיך אפשר בלי להזכיר את "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" של דאגלס אדמס שמכיל את אחת התשובות המפורסמות לשאלה על "החיים, היקום והכל". מהסרט שנעשה על פי הספר:

על חלוני

1
תחילתו של עוד סופ"ש שקט בב"ש, כאשר בעת הבישולים בצהרי יום שישי נשמעים קולות גירוד ציפורניים ודפיקות כלפי קיר חיצוני של המטבח-סלון בדירה. בעצם, אולי לקרוא לו קיר זאת מחמאה, מדובר באריחי עץ שמעליהם חלון זכוכית מוארך.
בתוך הדירה הקטנה קולות הגירוד נשמעים היטב כנגד אריחי העץ ולכן המחשבה הראשונה שעולה לראש היא שמכרסמים מגיעים גם לקומה שלישית בב"ש - אח, אין גבול לנפלאות העיר. יחידת כיריים-תנור פעילה ומפיצת חום ניצבת כנגד האריחים, שולחן ניצב מצד אחד שלה וספה ניצבת דומם מצידה השני ושלושתם גם יחד מונעים קשר עין ישיר עם המסתתר מאחוריהם. ניסיונות אינסטינקטיביים של בעיטה בשולחן במטרה להבריח את הגורם המגרד לא הועילו. הזזת הרהיטים גם כן לא מועילה - הגירוד ממשיך. אבל, כעת ברור שהגירוד מגיע מבחוץ.
הצצה מחוץ לחלון מנסה לאותת על דמיון מפותח, במקרה הטוב, כיוון שאין שם כלום. בשלב הזה, כמו לחזק את אשר ההצצה רמזה, דממה משתררת. הדחקה נכנסת לפעולה וההכנות לשבת חוזרות לתפוס פיקוד.
2
מספר שעות וצ'טים בגוגל לאחר מכן, החזרה מקניות כנראה גם החזירה את קולות הגירוד. לפחות שובו של השותף לדירה ולשבת, רועי, מוכיחה כי דמיון של שני אנשים מספיק כדי לבסס מציאות ואכן יש קולות גירוד. הצצה נוספת מחוץ לחלון כמעט ומעלה חרס בשנית. אך הפעם, שנייה לפני שהראש המציץ חוזר לחלל החדר, כנף ציפור מציצה לה מנגד, מתחת לפלטת מתכת שמוברגת כנגד אריחי העץ מבחוץ ומהווה הבידוד הכושל שלנו לימי חורף קרים וגשומים.
נראה כי דארווין פישל שוב. לא ברור איך, אבל היונה הצליחה ללכוד את עצמה בחלל הצר מאוד שבין פלטת המתכת לבין אריחי העץ כך שהיא לא יכולה לפרוש כנפיים ולעוף דרך המקום ממנו נכנסה/נפלה. בנוסף, גודלה מאפשר לה רק לשרבב טפר או קצה כנף אל מתחת לפלטה, אך לא להידחק כולה אל החופש. אסוציאציות לסרט "127 שעות" משעשעות את הנוכחים האנושיים בדירה ופחות את בעלי הכנף מביניהם.
הדוקטור והמהנדס בפוטנציה מיד מתחילים לזרוק רעיונות לחלל האוויר והופכים כלי בית לאמצעי הצלה בפוטנציה. עם זאת, כיוון שמשקוף החלון ממוקם הישר מעל לחלל דרכו היונה נכנסה, מעבר לכך שלא ניתן להסתכל לתוך החלל, לא ניתן להשחיל דרכו מטאטא, ויעה בעל ידית קצר מכדי להגיע אל היונה מלמעלה. חיטוט מתחת לפלטה לא מועיל בכלום ושבירה של אריחי העץ עשויים לגרום לחוסר הבנה אצל בעל הבית. אווירת נכאים קלה יורדת עם רדת השמש וכניסת השבת.
3
האזנה נוספת בבוקר-צהרי היום שלמחרת מכזיבה תקוות שווא שהיונה מצאה דרך פלאית לברוח מהמלכודת שטמנה לעצמה, אך גם רעיונות חדשים אין. ואם זה לא מספיק, קריאות היונה הפכו נואשות יותר, הגירודים חלשים יותר, ומבט מעבר לחלון מלמד כי טיפות אדמומיות צבעו את המשטח שמתחת לפלטת המתכת. מעבר לרצון לשחרר את היונה לפני שתמות מאפיסת כוחות ודימום התעורר פתאום גם הרצון להימנע מהסירחון שלאחר המוות.
בשעת אחר-צהרים, לאחר ארוחת שבת מפנקת, המהנדס והדוקטור בפוטנציה חוזרים לדירה במטרה להושיע את שלוות השבת שלהם ועל הדרך את הציפור. ואז, לאחר שהתריסים שבחלון לעגו לניסיונות ההצלה שלהם ומנעו מהם לשתף פעולה, זה קרה.
הרצון להסתכל לתוך החלל והמחסור בראי קטן הניבו את השימוש בכף על מנת להסתייע בהשתקפות המצטיירת על כלי המתכת. שנייה לאחר השחלת הכף לתוך החלל הפתרון כבר היה ברור.

מצרכים להוצאת יונה מתוך חלל צר:
2 כפות
2 זוגות גרביים (להגנה על כפות הידיים מפני טפרים ומקור)
2 שקיות (להגנה על הגרביים והכפות מפני דם)
2 זרועות (עדיף של אותו אדם)
1 יונה (אחרת זה סתם נראה מגוחך)

(צולם במוצ"ש)

גורבים את הידיים ומקפלים כל גרב להגנה כפולה ומירבית, אוחזים בכל יד בכף, מכניסים כל יד לתוך שקית ומבקשים משותף לקשור את השקיות. דוחפים כל זרוע לתוך החלל הצר מבעד לחלון ולאחר כחצי שעה במהלכה מצליחים לקבל מיומנות שליטה בכפות כך שתופסים את היונה משני הצדדים, בלי שהיא תימלט או תישמט מהאחיזה, שולפים אותה החוצה לאוויר הפתוח.

קשה היה לשלוט בשאגות השמחה לאחר המאמצים המרובים. ובעודנו מביטים בסיפוק על היונה שלחופש נולדה ומיהרה לעוף אל האופק בלי להביט לאחור או להגיד תודה, נזכרתי בשיר הבא שכתב אברהם חלפי והלחין יוני רכטר (למילות השיר), והרהרתי באיך שדברים פשוטים כביכול יכולים לתת לנו תחושה טובה.

שבוע טוב!

באתי להתחבר לעזרת חבר

לכל אחד מאיתנו יצא להיעזר במוקד טלפוני, טכנאי מחשבים, או לעזור/להיעזר בקרובי משפחה/חברים בטיפול בבעיה ממוחשבת.
במקרה של מוקד טלפוני זה לעיתים נראה כך:

במקרה של טכנאי זה לעיתים נראה כך:

במקרה של קרובי משפחה/חברים זה סוג של שילוב שתי הדוגמאות מלמעלה - צד אחד מנסה להסביר על מה ללחוץ, אך לא ברור לצד השני איפה. לצד אחד אולי ברור מה צריך לעשות, אך לצד השני ממש לא. בנוסף, לא תמיד מובן לגמרי לצד אחד מה הצד השני רואה, יש קצר בתקשורת, ואז מסכמים שצריך להגיע פיזית ולהסתכל. קלאסי.

המזל הוא שיש לא מעט תוכנות שמטרתן לתת אפשרות לשליטה מרחוק על המחשב למי שאתם בוחרים, כך שמי שמסייע יכול לראות ואף לשלוט על מה שצריך במחשב, וכל זה כאמור, בלי לקום מהכיסא.
זהו ממש לא תחום חדש (PC Anywhere ותיקה ומוכרת בתחום), אך בזמן אמת לא תמיד יודעים או מכירים במה להשתמש ומה לא עולה כסף. בגדול, הרעיון הוא ששני הצדדים צריכים את אותה התוכנה, שגם תספק את תווך הגישה וגם תספק אבטחה שתאפשר גישה רק למי שמסייע ולא לאף אחד אחר.

אמליץ כאן על שתי תוכנות חינמיות שימושיות לנושא זה ששותף שלי סיפר לי עליהן (תודה מאיר!):
1. LogMeIn 
מתאים למי שיש לו כמה מחשבים קבועים להם הוא מסייע. התוכנה שומרת עבור מי שמסייע את רשימת המחשבים אליהם הוא מעוניין להתחבר ומאפשרת לו ליצור גישה גם אם הצד השני לא נמצא ליד המחשב (כמובן שאפשר לבטל אפשרות זו).
2. TeamViewer 
יותר מתאים לשימוש חד-פעמי. מאפשרת שימוש ללא התקנת תוכנה, תוך שימוש בקוד חד-פעמי עבור אבטחת החיבור הנוכחי בין המחשבים. צריך שהצד השני יהיה נוכח ליד המחשב.

באופן כללי, אם כבר, אז שווה להזכיר שבתוכנות הצ'אט והוידאו-צ'אט Skype ו-Messenger ניתן גם כן לצפות במסך אחר מרחוק, אך השליטה מרחוק בסקייפ מוגבלת ובכלל אלה תוכנות פחות ייעודיות לנושא.

לבסוף, בהקשר ספציפי יותר של ניהול וטיפול בקבצים מרחוק, כדאי לציין שב-Google Docs ניתן מלכתחילה לפתוח קבצים שמספר גולשים יכולים לכתוב בהם בו-זמנית והם גם מתעדכנים ומסתנכרנים בזמן אמת.

הצעות לחופשה אלטרנטיבית

הצעה 1 - מעט בטלה
כשחוזרים מחופשות תמיד נתקלים בשאלה "אז מה עשית בחופש?"

יש שרק מחכים להזדמנות כדי לספר על אירועים וחוויות חברתיות מיוחדות, וכמובן שכל המרבה הרי זה משובח. יש שבשבילם חופש = חופשה בחו"ל, ויש כאלה (כמוני) שבשבילם אם לא היה טיול בארץ במהלך החופש מדובר בפספוס.

מעניין שדווקא סתם בטלה לא נתפשת בחברה כחופש ואנשים לא יתפארו בזה שיצא להם להתבטל במהלך החופשה. אולי בגלל כל מיני פתגמים עממיים שנאמרו בגנות הבטלה, כמו "הבטלה היא אם כל רע"?
אפרופו, יש איזה סרט קומדיה צרפתי שאני לא מצליח להיזכר כרגע בשמו, על משפחה שרוצה לנסוע לחופשה השנתית אך מוצאת את עצמה מתבטלת בבית ומתחבאת מהשכנים כדי שלא ירכלו עליהם.
בכל מקרה, הכוונה שלי במעט בטלה היא להצליח ליהנות גם מדברים שלא חייבים לצאת מהבית בשבילם - בת-זוג, ספר/סרט טוב וכד'.

אם האסוציאציה המבוגרת לאריק איינשטיין עם "אוהב להיות בבית" מפריעה לכם, אז קבלו סימוכין אקדמי שהפתיע אותי: לפני כחודש התפרסם מאמר ב'כלכליסט', המתאר מחקרים שונים של מספר חוקרים בעלי שם המצביעים על היתרונות בלקחת פסק זמן חברתי. מהמחקרים עולה שהתבודדות, אפילו של כמה שעות ביום, יכולה לסייע דווקא בחברתיות, בהצלחה, בהפגנת אמפתיה, ביצירתיות, ביצירת 'אני אמיתי' ועוד ועוד. מומלץ לקרוא.

זה אולי המקום להדגיש שבשביל מעט התבודדות ושקט מהמולת השגרה לא צריך לצאת לטראקים בעולם מצד אחד או להתנהג כמו חסידי ברסלב מצד שני, אפשר בהחלט להתבודד גם בתוך עיר סואנת כדי להטעין מצברים להמשך.

הצעה 2 - לדבר פחות

"עדיף להמשיך לשתוק ולהיחשב טיפש מאשר לדבר ולהסיר כל ספק" (אברהם לינקולן)

אל דאגה, אין לי כוונה לשתיקה מוחלטת - בלי ויפאסאנה, בלי איזשהו אקט אבסולוטי. אני יותר מכוון להורדת הילוך בדיבור - תחשבו למשל על הכוח שיש למינונים שונים של שתיקה בלהפוך סצנות לקומיות או דרמטיות. 

שתיקה בד"כ מתחברת אסוציאטיבית לצירופי מילים שליליים כמו "שתיקה מביכה", "שתיקה מעיקה" או "שתיקה רועמת". אולי לכן אנשים נרתעים כל כך ממנה ומבטלה?

אבל מבחינה פרקטית יותר, אני מתכוון לכך שאם אתם בחברה, תנסו פעם לדבר פחות ולמלא פחות זמן אוויר. יש משהו מאוד מרגיע בלהשתחרר מהטרנד הפופולרי - רב-שיח של פאנץ' ליינים.

אין ספק שזה לפעמים מאוד מהנה וכיפי, בייחוד אם יש אלכוהול בסביבה, אבל לפעמים זה מעייף לחשוב כל הזמן על הפאנץ' ליין הבא, או לנסות לעמוד ברף השנינות הקבוצתי. אולי עם פחות דיבור אפשר יהיה סתם להקשיב מתוך עניין או להגיד דברי טעם.

בשירים, העיסוק בנושא מילים ושתיקה הוא לרוב סביב הקשרים רומנטיים - לרוב מדובר ברגשות אהבה, ואם היא לא ממומשת מה טוב. אך שתיקה יכולה להיות מפלט קרוב, אפשרות להגיד משהו רק כשיש באמת מה להגיד. שתיקה כאפשרות לאינטימיות מקרבת.

שני שירים שאני אוהב בהקשר הזה:

Suzanne Vega - Language (לינק למילים)

שלמה ארצי - מהן המילים (לינק למילים)

בברכת שארית חופשה מטעינת כוחות עם מעט בטלה ושקט.