צייר לי דירה

כשעוברים דירה או בונים בית תמיד יש שלב בו רוצים 'לשחק' עם הרהיטים כדי לתכנן מראש מה יסתדר הכי טוב בחדר.
תוכנות כמו Visio ו-AutoCAD נחשבות מוכרות ומקצועיות. הן מאפשרות ליצור המון סוגים של תרשימים הנדסיים, ובין היתר גם של תכנוני דירה.
אך למי שלא מעוניין לרכוש אותן או להשיג עותק בלתי חוקי שלהן, וגם בעצם לא באמת זקוק לכלי סופר מתוחכם - מומלץ האתר הבא של icovia:
http://roomfulexpress.icovia.com/icovia.aspx
לא נדרשת התקנה או הרשמה, ובצורה גמישה ודינאמית האתר מאפשר ליצור תרשימים לתכנון חדרים שונים בבית.
- קיים מגוון רחב יחסית של רהיטים לפי חדרי הבית השונים.
- המידות מאוד גמישות וניתנות לשינוי - גם של החדר וגם של הרהיטים עצמם.
- אפשר לייצא תרשים מוכן לשימוש עצמי, או לשתף אותו בפייסבוק, או לחילופין לשתף עם גולשים שנרשמו לאתר.
אם מישהו מכיר תוכנה/אתר לשיבוץ אופטימלי של רהיטים בחדר - אשמח להכיר...

באותה הזדמנות, למי שרוצה לעשות תרשימים מקצועיים שונים כמו אלה ש-Visio מציעים,
קבלו קישור לאתר תחליף ל-Visio. הוא פתוח ומאפשר לעשות תרשימים אונליין, ללא התקנה, הרשמה או תשלום:
http://www.lucidchart.com
האתר מכיל אפשרויות בסיסיות יחסית, אבל מספקות לדעתי אם רוצים תרשים סכמטי.
הוא מאפשרת גם לכמה גולשים לערוך במקביל את אותו התרשים (סטייל גוגל דוקס).
ונכון, גם בגוגל דוקס יש אפשרות תרשימים, אבל הם לא נוחים לבנייה כמו בסגנון Visio.

אה, ובהקשר להזזות הרהיטים - הכי חשוב, ברגע האמת, לא לשכוח להשיג עזרה:

מעורר השראה 1#

החלטתי להתחיל לפרסם אחת לכמה זמן פוסט מלקט שיכיל מספר המלצות כלליות או ספציפיות, מקווה שתהנו...
והפעם - 3 נקודות של השראה
1. הרצאות קצרות וקלילות
למחפשים הרצאות מעניינות וקצרות בעברית במגוון תחומים, בסגנון TED עליו כבר כתבתי כאן, קבלו מספר אירועים שמתרחשים כמה פעמים במהלך השנה באזור תל-אביב, ניתן למצוא הרצאות מאירועים שהיו בעבר באתרים עצמם:
11:11 - 11 הרצאות, כל אחת 11 דקות במגוון נושאים. כ-200-300 אנשים.
פצ'ה קוצ'ה - כ-10 הרצאות, כל אחת 6:40 דקות גם כן במגוון נושאים. מגיעים אלפי אנשים...
ערב דורבנות - דורבנות הוא אתר לחידושים והמצאות בשפה העברית שגולשים מציעים ומדרגים. ערב דורבנות מכיל הרצאות משעשעות הקשורות לענייני שפה. המארגנים כאן עומדים גם מאחורי 11:11.

2. סרטון מרשים
Derek Sivers: How to start a movement
"The first follower is what transforms a lone nutt into a leader..."

3. קצת מוזיקה

Yma Sumac - Gopher Mambo 

זמרת פרואנית שמסוגלת לשיר 5 אוקטבות. הקול שלה מיוחד וגורם למה שהיא שרה להישמע אקזוטי משהו. זה קטע מוזיקלי שמלווה כל מיני מיצגים/מופעים/פסקולים וסקרן אותי למצוא אותו זמן מה:

Tony Joe White - One Hot July (String Ensemble)

ב-88FM יש תוכנית רדיו מצויינת של גדי ליבנה - זו נעימת הפתיחה המקסימה: One Hot July (String Ensemble)

William Blake - And Did Those Feet In Ancient Times (Jerusalem)

שיר של המשורר האנגלי בלייק שהפך להיות כמעט ברמת הימנון באנגליה - שרים אותו באירועים רשמיים (אפילו בחתונה האחרונה בבית המלוכה של וויליאם וקייט מידלטון), וגם לפני משחקי ראגבי וקריקט...
בגדול, השיר מבטא את השאיפה להפוך את אנגליה לירושלים החדשה, בהתבסס על פרשנות הברית החדשה:

ובאותו הקשר, משעשע לראות את השימוש שמונטי פייתון עושים בשיר הזה:

מסע בזמן ביום כיפור

יום כיפור מזוהה מאוד עם בקשת סליחה. המילה הקצרה הזו מעידה על התמודדות עם העבר - מצד אחד הכרה בטעות או רצון להסיר מועקה מהלב, ומצד שני שאיפה שהצד השני אכן יסלח, ישאיר את מה שקרה מאחור ודברים ישובו להיות כשהיו.

אך לא פשוט לבקש סליחה:
יש אנשים עבורם סליחה מעידה על חולשה ולכן יימנעו מלומר זאת.
יש המרחיקים את בקשת הסליחה ואומרים "סוֹרי" או מפיצים סטטוסי 'סליחה' רחבי תפוצה בפייסבוק.
ויש את האוכלים את עצמם מבפנים, אשר לא מצליחים להשתחרר מהעבר ולא סולחים לעצמם.

ועם כל זאת, בעת חשבון נפש אין סיבה להסתפק רק בעבר. ביום כיפור ובימים הנוראים אפשר לעשות מעין מסע בזמן. בשביל מסע שכזה לא צריך מדע בדיוני או להבין בפיזיקה, אלא פשוט להתחבר לרצף המחשבות שתקופה כזאת יכולה לעורר, כך שעבר, הווה ועתיד נפגשים בנקודה אחת.

אדם עשוי להיכנס לנקודה הזו מבולבל ומלא חרטה ובשאיפה יצא שלם ומחובר יותר לעצמו ולסובב אותו. הכל בר-שינוי בהווה, ולכן ניתוח לקחי העבר והכנסתם לפרופורציה בעזרת העתיד והשאיפות לגביו עשוי להביא לתובנות ותוכניות חיוביות.

חשבון נפש ו'תשובה' אפשר לעשות כל הזמן ואין צורך לחכות ליום כיפור בשבילם, אך בניגוד לדתות אחרות, היהדות ממש תוחמת עבורנו את הזמן הזה, הופכת אותו לפסגה שמקדימים לו הימים הנוראים ומסייעת לאדם בעל הרצון להשתפר לשוב למקום הנכון והחיובי עבורו. כדאי לנצל את הזמן המיוחד הזה, הוא הרי יחזור רק עוד שנה...

בחרתי 3 שירים לועזיים (ברדיו שומעים כבר שירים עבריים רלוונטיים) מעולים למסע בזמן של ימי חשבון נפש, כל אחד מבטא גישה מסויימת בהתמודדות עם המציאות:

עבר
Oi Va Voi - Yesterday's Mistakes (למילים)

"I refuse to replay the mistakes that we made yesterday"

הווה

Pearl Jam - Present Tense (למילים)

"You can spend your time alone redigesting past regrets...Or you can, come to terms and realize you're the only one who cannot forgive yourself...

Makes much more sense to live in the present tense"

עתיד
The Beatles - Tomorrow Never Knows (למילים)

"Turn off your mind, relax and float down stream"

בתקווה שנצליח לחיות בהווה,
תוך מחשבה על העתיד,
לאחר הפקת לקחי העבר והשארתו מאחור.

גמר חתימה טובה וצום מועיל לצמים!

ירון זליכה: המשבר החברתי-כלכלי ופתרונו

עם כל ההפגנות והסיסמאות על "צדק חברתי" היו חסרים לי שני דברים:
1. להתנתק מסיסמאות באוויר ולשמוע ניסוח ברור של הבעיות האקוטיות באמת כיום
2. לשמוע הצעה מגובשת לפתרונות קונקרטיים ורציניים

לפני כשבועיים הגיע אלי לינק להרצאה של פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר. בהרצאה מסוף שנת 2009 הוא כבר התייחס לבעיות המתרגשות לבוא. זו אחת ההרצאות הטובות שראיתי בתקופה האחרונה, מרתק.
כמו רבים אחרים שצפו בלינק הזה גם אני רציתי לשמוע עוד, ואתמול הלכתי עם כמה חברים להרצאת המשך שזליכה העביר. הפעם הוא פירט את הפתרונות הקונקרטיים לבעיות שהוא נגע בהם בהרצאה אז.
לדעתי זו צפייה מחכימה שסופסוף נוגעת בפתרונות מעשיים. חובה לכל מי שיש לו דעה כלשהי לגבי המאבק.

זליכה ציטט מספר פעמים את אדם סמית':
"אם תתנו לכל השחקנים להתחרות בתחרות חופשית ללא התערבות הממשלה, תגיעו למקסימום רווחה ומינימום עוני ובלבד שכל השחקנים שווים בכוחם. אם השחקנים לא שווים בכוחם אנחנו נגיע למינימום רווחה ומקסימום עוני."

6 ההמלצות לפתרון בקצרה (קישור לכתבה בגלובס שמביאה מעט יותר ציטוטים):

1. דה-קונסטרוקציה של מונופולים
2. פיקוח על מחירים
3. שינוי התמהיל של המיסוי העקיף
4. שינוי מדיניות ההפרטה
5. חיזוק הרגולציה
6. לא לעשות שטויות מאקרו-כלכליות...

ומוזמנים כמובן לצפות בשתי ההרצאות כדי לשמוע במפורט...


הרצאה המציגה את הבעיות - התקיימה בטכניון בתאריך 27.12.2009:

הרצאה המציגה את הפתרונות המומלצים - התקיימה בקריה האקדמית קריית אונו בתאריך 23.8.2011:
(תחילת הדיון על פתרונות מעשיים בדקה 25:30)

 חלק השאלות והתשובות מהרצאת הפתרונות:

הפנינג מחאת הקיץ

השבוע עברתי למרכז מבאר-שבע והספקתי להפנים על בשרי שההוצאות שלי יוכפלו עכשיו לפחות פי 3. במסגרת סגירת הפינות בב"ש ופגישות עם חברים יצא לי לקפוץ למאהלי המחאה גם בב"ש וגם בת"א. 5 נקודות למחשבה:

1. בין שני מאהלים וחופשת הקיץ 

בולט לעין: בב"ש היו במתחם המאהל הקטן בעיקר אנשים לא צעירים;  בת"א הייתה אווירה של הפנינג, סטייל וודסטוק/בובמלה. המכנה המשותף בין שתי הנקודות הנ"ל הוא - חופשת הקיץ. הכיצד?

ב"ש מערב פרוע

מן הידועות שבחופשת הקיץ באר-שבע מתרוקנת לה מסטודנטים שחוזרים לבתיהם. העיר הופכת לסוג של מערב פרוע בו כדורי קוצים מתגלגלים ברחובות (באמת). הגרעין הקשה במאהל בב"ש לא מסתמך על סטודנטים, יש מספיק אנשים קשי-יום אחרים בעלי צרות גדולות יותר. מתחדדת כך העובדה שבעיית המחייה בארץ אקוטית הרבה יותר עבור משפחות מאשר עבור רווקים ורווקות שיכולים להתגמש יותר, וקיימת אפילו במקום זול יחסית כמו ב"ש.

הפנינג בזאר המחאה בת"א

ההרצאות השונות והמיקרופון הפתוח שמאפשר לכל אחד להביע דעה ולשאול בהחלט מעוררים שיח ודיונים בקרב העוברים והשבים בשדרות רוטשילד. אבל, קשה להתעלם מהאווירה הרגועה והכיפית לעומת הפגנות ומחאות שראיתי בעבר. פינות זולה, אוהלים, מוזיקה, בירה וחומרי עישון שונים. חשבתי על שיטוטים בשדרת לה רמבלה בברצלונה, כשהדבר היחיד שהיה חסר היה עוד מופעי רחוב ועוד רוכלים.

אכן קיים מגוון של אנשים שמסתובבים בשדרת רוטשילד בגילאים שונים ובעלי דעות פוליטיות שונות. אבל בתוך בליל האנשים בולטת יותר הימצאותם של היפסטרים מצד אחד (חברי מהמרכז יודעים לקלוט אותם בצ'יק) ותופסי טרמפ שבאו לקדם מחאות צד ו/או את עצמם מצד שני.

עד סוף הקיץ נדע את התשובה?

כרגע המחאה הזאת נראית בעיני כמו בזאר, או שוק מבולגן של דעות ונושאים, כל אחד צועק את שלו ומנסה להשיג תשומת לב, או לפחות להינות מהאווירת 'כאילו וודסטוק' שנוצרה בלב העיר. 

צר לי, אך לא כל הנושאים ייפתרו, לא משנה מי יהיה בממשלה. בייחוד לא אם כל יום מחליטים להכניס על הדרך עוד ועוד נושאים למחאה. צריך לתחום את המאבק הזה, לתעדף את הסוגיות שהוא כולל ולרכז בו את ההנהגה, לחבור למפלגה מאמצת או ליצור מפלגה חברתית, כי אחרת המאבק הזה יתפזר עם תום חופשת הקיץ.

בכל מקרה הישג אחד כבר הושג - מערכת הבחירות הבאה כנראה תהיה הרבה יותר חברתית וטוב שכך.

2. התגייסות תקשורתית

במספר ערבים מאז שבוע שעבר ביטלו תוכניות טלוויזיה כדי לדווח 'מהשטח' מהמאהלים. ולא, זה לא שקרה משהו מיוחד. ההתגייסות הזאת יפה מצד אחד, כי המאבק הזה באמת חשוב לציבור רחב במדינה, אבל חוסר המידתיות לגבי מתי מפסיקים שידורים ואיך חושבים שמשיגים רייטינג גם מטריד בעיני. מעניין לראות בלי קשר שגם התקשורת לא יכולה לחפות על הבלאגן ביעדי המאבק הזה.

3. על השנאה

אחד הטיעונים המושמעים הם לגבי התקציבים שהולכים למתנחלים ולחרדים. כשהנימה הופכת להיות חדורת שנאה אז מחאה לא יכולה להגיד שהיא חוצת מגזרים וגילאים.

גם אני חושב שחרדים צריכים להתגייס ולעבוד, אבל אין סיבה ללבות שנאה ולשים על המוקד מגזרים ספציפיים. צריך לקבוע - האם שילוב החרדים בשוק העבודה הוא ליבת המאבק ויביא לשינוי? אם כן, אז מצויין, תגידו ותדרשו את זה כדי שניתן יהיה לדון בפתרונות שיהיו מקובלים על כולם. אבל כרגע זה נראה יותר כמו להפנות את זעם ההמונים כלפי ציבור מסויים שלא ישתנה לגביו דבר (וחי כיום יחסית בצניעות רבה). 

בנוגע למתנחלים, קודם כל לא האנשים אשמים בזה שהקימו יישובים וממשלות פוליטיות שונות עודדו אותם להתיישב (גם מהשמאל). בנוסף, גם אם יפנו את כל ההתנחלויות האנשים עדיין יצטרכו מקום לגור בו. מחירי הדירות במרכז בטח שלא ירדו במצב של הגדלת התחרות על הדירות כאשר אנשים נוספים יבואו לערים הגדולות.

4. על פינוק והתגמשות

טיעון נפוץ נוסף הוא עניין ה'מפונקים'. נתחיל מכך שאין עוררין על זה שרמת המחייה בארץ לא תואמת את רמת השכר. בנוסף, לטעמי חייבים לפתח את התחבורה ציבורית ומקומות תעסוקה גם מחוץ לאזור המרכז.

אך במקביל למלחמה על הזכות לחיות בכבוד, צריך בינתיים גם לכלכל צעדים בחוכמה. מותר וצריך במהלך החיים להתפשר לפעמים בהתאם לתנאים הקיימים. צריך לחיות בהתאם לרמת השכר. אם צריך, אז לבחור בדירה זולה יותר, מעט רחוקה יותר, ו/או להשתמש בתחבורה ציבורית יותר. וכן, אפילו להוציא פחות על בילויים ותפנוקים. כל הוצאה לכשעצמה אולי נראית מעט, אבל הסוויץ' בראש לאורח חיים צנוע יותר הוא לא בושה ויכול לסייע בינתיים.

5. הערה לקינוח: מאוד אשמח לראות גם בשנים הבאות הפנינג כזה בשדרות רוטשילד, עם מוזיקה, ומקומות בילוי הומי אדם מסביב. באמת כיף גדול לימות הקיץ. אבל, גם עברה לי בראש המחשבה שהרבה אנשים נמצאים במקום אחד פתוח ולא מתוחם, ואין אבטחה כלשהי באזור..

בתקווה שהמחאה תיסגר על עצמה ותשיג הישגים חיוביים.

מערכון שאני חושב עליו תמיד בימים של ויכוחים בנוסח מי סובל יותר:

כלי לבניית ראשי תיבות ומילים מאותיות

זהו, נגמר לי התואר ונגמרו הבחינות! אבל, אם נישאר עוד רגע באווירת תקופת הבחינות -
אחת השיטות הנפוצות לשינון חומר למבחן, או מידע בכלל, היא יצירת ראשי תיבות.
עם זאת, קשה לגלגל בראש את כל הווריאציות לסדר האותיות שיביא לראשי תיבות בעלי משמעות עבורנו.
כדי לקצר זמן בניסיונות לבנות מילים וראשי תיבות בניתי כלי פשוט שמאפשר להזין אותיות ולקבל כפלט את כל הווריאציות למילים/ראשי תיבות שהאותיות הללו יוצאות, ממויינות לפי סדר אלפא בתי ועם רווחים שיסייעו לקריאה.

כך שניתן:
- ללמוד טוב יותר - נשאר רק להסתכל על הווריאציות ולבחור את זו המתאימה/בעלת המשמעות הרבה ביותר עבורנו.
- להיעזר במשחקי מילים לימודיים עם ילדים, או פנאי, כמו בשבץ-נא (Scrabble) כאשר מחפשים אפשרויות להרכבת מילים בעזרת אותיות נתונות.

קישור להורדת הכלי החינמי (לא דורש התקנה): Acronymator

כדאי לציין שככל שתכניסו יותר אותיות כך זמן הריצה יעלה, כך שעד 7 אותיות התוכנית מהירה מאוד, ועבור מספר אותיות שונות רב יותר תצטרכו להתאזר יותר בסבלנות אם אתם רוצים את כל האפשרויות...
למי שזה מעניין אותו, הכלי נבנה בהסתמך על האלגוריתם שמופיע בקישור הזה.

שימוש נעים, מקווה שיועיל גם לכם.

דירוג נשות התנ"ך - אשת חיל מי ימצא?

כשחושבים על נשים חזקות בתנ"ך בד"כ חושבים על אסתר המלכה ועל יעל שהרגה את סיסרא, אך למעשה, כמו שמיד נראה לכבוד חג שבועות, מגילת רות מבליטה את הכח הנשי בתנ"ך לא פחות - בכח הדיבור.
איך ניתן לראות זאת? האם רות היא המשמעותית יותר במגילה? ומיהי האשה המשמעותית ביותר בתנ"ך?
מאז ההתעסקות בפרוייקט הגמר שלי (ועל כך בהזדמנות אחרת), גברה אצלי הסקרנות בנוגע לאופן בו ניתן לקבל תובנות על טקסטים מניתוח המילים הבודדות בו ומניתוח הקשר בין המילים הללו (שני תחומים שקשורים לכך לדוגמא: NLP, CoWord Analysis). קיימים כלים ומחקרים שונים על איך להציג תובנות ויזואליות על סמך ניתוח מילים וקשרים ביניהם. לדוגמא, אתר בשם Wordle מראה בצורה ויזואלית ופשוטה שכיחות הופעה של מילים בטקסט כלשהו. מסקרן לראות איך בצ'יק אפשר לראות דברים מעניינים באמצעותו על טקסטים שונים - נאומים, ראיונות וכן, גם ספרי תנ"ך.

בהעתקת טקסט מגילת רות לאתר Wordle מתקבלת התמונה הבאה:

במבט ראשון, מילים כמו "ותאמר" ויאמר" נראות 'מזבלות', אז בואו נתעלם מהן רגע.
אפשר להבחין באופן ברור שנעמי היא האשה ששמה מוזכר הכי הרבה פעמים, אחריה מופיע אלוהים ואז בועז (אם אתם מחפשים את רות, אז היא נמצאת ממש מעל המילה "ויאמר"). מסקנה כזו מאירה בצורה מעניינת קודם כל את העובדה ששם המגילה בכלל מיוחס לרות...

במחשבה נוספת, דווקא מילה כמו "ותאמר" הופכת למאוד מעניינת. תחשבו על זה רגע - זו אפשרות לבדוק את הכח של נשים בתנ"ך, ובאופן ספציפי יותר לבדוק את כח הדיבור שלהן וכמה יש להן 'Say'. כלומר, כמה בתנ"ך מוזכרות אמירות של נשים ומיהן אותן נשים? 

קיימות מספר מילים שמתייחסות לדיבור בתנ"ך בהקשר הנשי מלבד "ותאמר": "ותען", "ותגד", "ותקרא", ואולי עוד. כאן אתייחס רק ל"ותאמר" כיוון שהיא הנפוצה מכולן.

חיפושים כאלה הם כבר יותר מוכרים. אפשר להשתמש בקונקורדנציות שונות כמו זה של סנונית ולראות תכלס כמה ומתי נאמר "ותאמר". בהקשר של "ויאמר" רק אציין שמן הסתם בתנ"ך הוא מופיע משמעותית יותר מאשר "ותאמר", אך חשוב להדגיש שרבים מה"ויאמר"-ים מופיעים בהקשר לדברי האל ולאו דווקא לאמירות של גברי התנ"ך.

להלן השוואה בין נשים בולטות בתנ"ך לפי - הופעה כרונולוגית (מדורג מימין), אזכורי השמות שלהן בתנ"ך (מדורג באמצע) ואזכורי ה"ותאמר" שלהן (מדורג משמאל):

אז לפי אזכורי שמות, ארבע הנשים המובילות הינן: שרה, אסתר, רחל ולאה (רבקה ונעמי מיד לאחר מכן). אך מבחינת דיבורים ("ותאמר") ניתן לראות מהפך: רבקה, נעמי, לאה ורות הן הרביעייה הפותחת, אסתר ורחל מעט אחריהן, ושרה הרחק מאחור.

ההבדל המשמעותי ביותר מופיע אצל שרה ואולי הוא דווקא זה שמבליט את שני סוגי הנשים בתנ"ך - דמות נשית שמופיעה ברקע ומשפיעה מאחורי הקלעים לעומת זו שמדברת ופועלת בחזית.

ובכן, לסיכום:

- 'נשות החיל' בתנ"ך, שגם משפיעות ברקע וגם בחזית לפי שני הדירוגים הן: לאה, רבקה, רחל, אסתר ונעמי.

- שמה של מגילת רות מסיט את מבטנו מנעמי, אך כעת ברור לנו שלדבר משמעויות אחרות.

תשובות קיומיות

כבר אלפי שנים שבני אדם מתחבטים בשאלות קיומיות. ועם זאת, מעניין שזה עדיין נתפס כנושא אינטימי שלא ממש מדברים עליו בשיחות סלון או במפגשים חברתיים, בניגוד למשל לפתיחות שגדלה עם השנים דווקא לעיסוק הפומבי בתחום המיני. נראה שאין ממש "זמן מתאים" לצלול לשיחה בנושא הקיום האנושי בפורום חברתי ולכן רוב ההתמודדות עם הנושא הזה היא בין אדם לעצמו, או בין אדם לפסיכולוגו.
תכלס, בד"כ אנשים יותר מדי טרודים או שקועים ביומיום מכדי לחשוב על כך, אך לכל אחד זה קורה מתישהו במהלך החיים. הרגעים הקלאסיים הם בתקופות מעבר - אחרי השחרור מהצבא, אחרי הלימודים, אחרי שכבר יש ילדים גדולים. וכמובן שהמחמירים יאמרו שלא רק בתקופות מעבר.

המון ספרי פילוסופיה מנסים להציג תפישת עולם שתסייע לאנשים להכיר ולחיות עם מה שבזרם האקזיסטנציאליסטי מכונה ע"י אלבר קאמי תחושת ה"אבסורד" וסארטר לוקח לכיוון של "בחילה קיומית". אבל למרות ההתחבטויות, וגם אם יוצא שננסה לקרוא ולהתעמק, לרוב מה שקורה זה שלמעשה אנחנו מדחיקים ומנסים לחזור כמה שיותר מהר לשגרה.
כדי להתמודד עם חוסר היכולת האמיתית למצוא תשובות חד-משמעיות, יש שמתחברים לדת מסויימת, יש שמתחברים לגישה פילוסופית כלשהי, קיימים כאלה שמאמינים דווקא במדע, יש את אלה שפשוט ממשיכים להדחיק וכמובן שיש את ה'אהובים' עלי ביותר - אלה שמטיפים לאחרים לחיות כמו שהם חיים.
לדעתי, כל אחת מהגישות הללו מסייעת ביצירת מסך עשן ונותנת אשלייה כאילו הנה אוטוטו הערפל יתפזר. אבל, כנראה שמסך עשן זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, והניסיון לפזר אותו, גם אם יישאר תמיד רק בגדר ניסיון, יכול בעצמו לתת משמעות.

נדמה לי שהמשותף לרוב הגישות הוא לנסות לתת לאדם משהו להישען עליו. בד"כ על ידי שכנוע להתחבר ולפעול למען משהו "גדול מאיתנו", אך יש גם גישות, כמו אצל ניטשה, שקוראות לממש את "האותנטי" שבכל אחד מאיתנו. בכל מקרה, כשמסתכלים פרקטית, לרוב מדובר בניסיון לגרום לאנשים להיות "טובים יותר" או "לעשות טוב". אני לא אכנס כאן להגדרת "טוב", כי זה יכול להיות מאוד סובייקטיבי. מה שכן, עם כל הרצון הטוב (ולעיתים אגו) של הוגי דעות ואנשי דת שונים, הרי גם להם אין באמת מושג...

מזל שלפחות הומור, שנמצא בשימוש אצל סופרים, יוצרי קולנוע וקומיקאים, מצליח לגעת בתחום המעורפל הזה בצורה מרעננת.

3 סרטים מומלצים בהקשר הזה:
1. הסרט "יהודי טוב" של האחים כהן מביא התמודדות של 3 רבנים עם שאלות קיומיות - זה הקטע המבריק אצל הרב השני, הסיפור על שיני הגוי (אם הקישור לא עובד, תעתיקו ותדביקו, זה שווה):

http://www.youtube.com/watch?v=YUTyEEiulQk

2. הסרט "משמעות החיים" של מונטי פייתון מכיל מערכונים שונים הנוגעים לתקופות בחייו של אדם ומשתדל להימנע מהתייחסות לנושא הסרט. כמה קטעים קצרים רלוונטיים בכל זאת:

3. ואיך אפשר בלי להזכיר את "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" של דאגלס אדמס שמכיל את אחת התשובות המפורסמות לשאלה על "החיים, היקום והכל". מהסרט שנעשה על פי הספר:

על חלוני

1
תחילתו של עוד סופ"ש שקט בב"ש, כאשר בעת הבישולים בצהרי יום שישי נשמעים קולות גירוד ציפורניים ודפיקות כלפי קיר חיצוני של המטבח-סלון בדירה. בעצם, אולי לקרוא לו קיר זאת מחמאה, מדובר באריחי עץ שמעליהם חלון זכוכית מוארך.
בתוך הדירה הקטנה קולות הגירוד נשמעים היטב כנגד אריחי העץ ולכן המחשבה הראשונה שעולה לראש היא שמכרסמים מגיעים גם לקומה שלישית בב"ש - אח, אין גבול לנפלאות העיר. יחידת כיריים-תנור פעילה ומפיצת חום ניצבת כנגד האריחים, שולחן ניצב מצד אחד שלה וספה ניצבת דומם מצידה השני ושלושתם גם יחד מונעים קשר עין ישיר עם המסתתר מאחוריהם. ניסיונות אינסטינקטיביים של בעיטה בשולחן במטרה להבריח את הגורם המגרד לא הועילו. הזזת הרהיטים גם כן לא מועילה - הגירוד ממשיך. אבל, כעת ברור שהגירוד מגיע מבחוץ.
הצצה מחוץ לחלון מנסה לאותת על דמיון מפותח, במקרה הטוב, כיוון שאין שם כלום. בשלב הזה, כמו לחזק את אשר ההצצה רמזה, דממה משתררת. הדחקה נכנסת לפעולה וההכנות לשבת חוזרות לתפוס פיקוד.
2
מספר שעות וצ'טים בגוגל לאחר מכן, החזרה מקניות כנראה גם החזירה את קולות הגירוד. לפחות שובו של השותף לדירה ולשבת, רועי, מוכיחה כי דמיון של שני אנשים מספיק כדי לבסס מציאות ואכן יש קולות גירוד. הצצה נוספת מחוץ לחלון כמעט ומעלה חרס בשנית. אך הפעם, שנייה לפני שהראש המציץ חוזר לחלל החדר, כנף ציפור מציצה לה מנגד, מתחת לפלטת מתכת שמוברגת כנגד אריחי העץ מבחוץ ומהווה הבידוד הכושל שלנו לימי חורף קרים וגשומים.
נראה כי דארווין פישל שוב. לא ברור איך, אבל היונה הצליחה ללכוד את עצמה בחלל הצר מאוד שבין פלטת המתכת לבין אריחי העץ כך שהיא לא יכולה לפרוש כנפיים ולעוף דרך המקום ממנו נכנסה/נפלה. בנוסף, גודלה מאפשר לה רק לשרבב טפר או קצה כנף אל מתחת לפלטה, אך לא להידחק כולה אל החופש. אסוציאציות לסרט "127 שעות" משעשעות את הנוכחים האנושיים בדירה ופחות את בעלי הכנף מביניהם.
הדוקטור והמהנדס בפוטנציה מיד מתחילים לזרוק רעיונות לחלל האוויר והופכים כלי בית לאמצעי הצלה בפוטנציה. עם זאת, כיוון שמשקוף החלון ממוקם הישר מעל לחלל דרכו היונה נכנסה, מעבר לכך שלא ניתן להסתכל לתוך החלל, לא ניתן להשחיל דרכו מטאטא, ויעה בעל ידית קצר מכדי להגיע אל היונה מלמעלה. חיטוט מתחת לפלטה לא מועיל בכלום ושבירה של אריחי העץ עשויים לגרום לחוסר הבנה אצל בעל הבית. אווירת נכאים קלה יורדת עם רדת השמש וכניסת השבת.
3
האזנה נוספת בבוקר-צהרי היום שלמחרת מכזיבה תקוות שווא שהיונה מצאה דרך פלאית לברוח מהמלכודת שטמנה לעצמה, אך גם רעיונות חדשים אין. ואם זה לא מספיק, קריאות היונה הפכו נואשות יותר, הגירודים חלשים יותר, ומבט מעבר לחלון מלמד כי טיפות אדמומיות צבעו את המשטח שמתחת לפלטת המתכת. מעבר לרצון לשחרר את היונה לפני שתמות מאפיסת כוחות ודימום התעורר פתאום גם הרצון להימנע מהסירחון שלאחר המוות.
בשעת אחר-צהרים, לאחר ארוחת שבת מפנקת, המהנדס והדוקטור בפוטנציה חוזרים לדירה במטרה להושיע את שלוות השבת שלהם ועל הדרך את הציפור. ואז, לאחר שהתריסים שבחלון לעגו לניסיונות ההצלה שלהם ומנעו מהם לשתף פעולה, זה קרה.
הרצון להסתכל לתוך החלל והמחסור בראי קטן הניבו את השימוש בכף על מנת להסתייע בהשתקפות המצטיירת על כלי המתכת. שנייה לאחר השחלת הכף לתוך החלל הפתרון כבר היה ברור.

מצרכים להוצאת יונה מתוך חלל צר:
2 כפות
2 זוגות גרביים (להגנה על כפות הידיים מפני טפרים ומקור)
2 שקיות (להגנה על הגרביים והכפות מפני דם)
2 זרועות (עדיף של אותו אדם)
1 יונה (אחרת זה סתם נראה מגוחך)

(צולם במוצ"ש)

גורבים את הידיים ומקפלים כל גרב להגנה כפולה ומירבית, אוחזים בכל יד בכף, מכניסים כל יד לתוך שקית ומבקשים משותף לקשור את השקיות. דוחפים כל זרוע לתוך החלל הצר מבעד לחלון ולאחר כחצי שעה במהלכה מצליחים לקבל מיומנות שליטה בכפות כך שתופסים את היונה משני הצדדים, בלי שהיא תימלט או תישמט מהאחיזה, שולפים אותה החוצה לאוויר הפתוח.

קשה היה לשלוט בשאגות השמחה לאחר המאמצים המרובים. ובעודנו מביטים בסיפוק על היונה שלחופש נולדה ומיהרה לעוף אל האופק בלי להביט לאחור או להגיד תודה, נזכרתי בשיר הבא שכתב אברהם חלפי והלחין יוני רכטר (למילות השיר), והרהרתי באיך שדברים פשוטים כביכול יכולים לתת לנו תחושה טובה.

שבוע טוב!

באתי להתחבר לעזרת חבר

לכל אחד מאיתנו יצא להיעזר במוקד טלפוני, טכנאי מחשבים, או לעזור/להיעזר בקרובי משפחה/חברים בטיפול בבעיה ממוחשבת.
במקרה של מוקד טלפוני זה לעיתים נראה כך:

במקרה של טכנאי זה לעיתים נראה כך:

במקרה של קרובי משפחה/חברים זה סוג של שילוב שתי הדוגמאות מלמעלה - צד אחד מנסה להסביר על מה ללחוץ, אך לא ברור לצד השני איפה. לצד אחד אולי ברור מה צריך לעשות, אך לצד השני ממש לא. בנוסף, לא תמיד מובן לגמרי לצד אחד מה הצד השני רואה, יש קצר בתקשורת, ואז מסכמים שצריך להגיע פיזית ולהסתכל. קלאסי.

המזל הוא שיש לא מעט תוכנות שמטרתן לתת אפשרות לשליטה מרחוק על המחשב למי שאתם בוחרים, כך שמי שמסייע יכול לראות ואף לשלוט על מה שצריך במחשב, וכל זה כאמור, בלי לקום מהכיסא.
זהו ממש לא תחום חדש (PC Anywhere ותיקה ומוכרת בתחום), אך בזמן אמת לא תמיד יודעים או מכירים במה להשתמש ומה לא עולה כסף. בגדול, הרעיון הוא ששני הצדדים צריכים את אותה התוכנה, שגם תספק את תווך הגישה וגם תספק אבטחה שתאפשר גישה רק למי שמסייע ולא לאף אחד אחר.

אמליץ כאן על שתי תוכנות חינמיות שימושיות לנושא זה ששותף שלי סיפר לי עליהן (תודה מאיר!):
1. LogMeIn 
מתאים למי שיש לו כמה מחשבים קבועים להם הוא מסייע. התוכנה שומרת עבור מי שמסייע את רשימת המחשבים אליהם הוא מעוניין להתחבר ומאפשרת לו ליצור גישה גם אם הצד השני לא נמצא ליד המחשב (כמובן שאפשר לבטל אפשרות זו).
2. TeamViewer 
יותר מתאים לשימוש חד-פעמי. מאפשרת שימוש ללא התקנת תוכנה, תוך שימוש בקוד חד-פעמי עבור אבטחת החיבור הנוכחי בין המחשבים. צריך שהצד השני יהיה נוכח ליד המחשב.

באופן כללי, אם כבר, אז שווה להזכיר שבתוכנות הצ'אט והוידאו-צ'אט Skype ו-Messenger ניתן גם כן לצפות במסך אחר מרחוק, אך השליטה מרחוק בסקייפ מוגבלת ובכלל אלה תוכנות פחות ייעודיות לנושא.

לבסוף, בהקשר ספציפי יותר של ניהול וטיפול בקבצים מרחוק, כדאי לציין שב-Google Docs ניתן מלכתחילה לפתוח קבצים שמספר גולשים יכולים לכתוב בהם בו-זמנית והם גם מתעדכנים ומסתנכרנים בזמן אמת.

הצעות לחופשה אלטרנטיבית

הצעה 1 - מעט בטלה
כשחוזרים מחופשות תמיד נתקלים בשאלה "אז מה עשית בחופש?"

יש שרק מחכים להזדמנות כדי לספר על אירועים וחוויות חברתיות מיוחדות, וכמובן שכל המרבה הרי זה משובח. יש שבשבילם חופש = חופשה בחו"ל, ויש כאלה (כמוני) שבשבילם אם לא היה טיול בארץ במהלך החופש מדובר בפספוס.

מעניין שדווקא סתם בטלה לא נתפשת בחברה כחופש ואנשים לא יתפארו בזה שיצא להם להתבטל במהלך החופשה. אולי בגלל כל מיני פתגמים עממיים שנאמרו בגנות הבטלה, כמו "הבטלה היא אם כל רע"?
אפרופו, יש איזה סרט קומדיה צרפתי שאני לא מצליח להיזכר כרגע בשמו, על משפחה שרוצה לנסוע לחופשה השנתית אך מוצאת את עצמה מתבטלת בבית ומתחבאת מהשכנים כדי שלא ירכלו עליהם.
בכל מקרה, הכוונה שלי במעט בטלה היא להצליח ליהנות גם מדברים שלא חייבים לצאת מהבית בשבילם - בת-זוג, ספר/סרט טוב וכד'.

אם האסוציאציה המבוגרת לאריק איינשטיין עם "אוהב להיות בבית" מפריעה לכם, אז קבלו סימוכין אקדמי שהפתיע אותי: לפני כחודש התפרסם מאמר ב'כלכליסט', המתאר מחקרים שונים של מספר חוקרים בעלי שם המצביעים על היתרונות בלקחת פסק זמן חברתי. מהמחקרים עולה שהתבודדות, אפילו של כמה שעות ביום, יכולה לסייע דווקא בחברתיות, בהצלחה, בהפגנת אמפתיה, ביצירתיות, ביצירת 'אני אמיתי' ועוד ועוד. מומלץ לקרוא.

זה אולי המקום להדגיש שבשביל מעט התבודדות ושקט מהמולת השגרה לא צריך לצאת לטראקים בעולם מצד אחד או להתנהג כמו חסידי ברסלב מצד שני, אפשר בהחלט להתבודד גם בתוך עיר סואנת כדי להטעין מצברים להמשך.

הצעה 2 - לדבר פחות

"עדיף להמשיך לשתוק ולהיחשב טיפש מאשר לדבר ולהסיר כל ספק" (אברהם לינקולן)

אל דאגה, אין לי כוונה לשתיקה מוחלטת - בלי ויפאסאנה, בלי איזשהו אקט אבסולוטי. אני יותר מכוון להורדת הילוך בדיבור - תחשבו למשל על הכוח שיש למינונים שונים של שתיקה בלהפוך סצנות לקומיות או דרמטיות. 

שתיקה בד"כ מתחברת אסוציאטיבית לצירופי מילים שליליים כמו "שתיקה מביכה", "שתיקה מעיקה" או "שתיקה רועמת". אולי לכן אנשים נרתעים כל כך ממנה ומבטלה?

אבל מבחינה פרקטית יותר, אני מתכוון לכך שאם אתם בחברה, תנסו פעם לדבר פחות ולמלא פחות זמן אוויר. יש משהו מאוד מרגיע בלהשתחרר מהטרנד הפופולרי - רב-שיח של פאנץ' ליינים.

אין ספק שזה לפעמים מאוד מהנה וכיפי, בייחוד אם יש אלכוהול בסביבה, אבל לפעמים זה מעייף לחשוב כל הזמן על הפאנץ' ליין הבא, או לנסות לעמוד ברף השנינות הקבוצתי. אולי עם פחות דיבור אפשר יהיה סתם להקשיב מתוך עניין או להגיד דברי טעם.

בשירים, העיסוק בנושא מילים ושתיקה הוא לרוב סביב הקשרים רומנטיים - לרוב מדובר ברגשות אהבה, ואם היא לא ממומשת מה טוב. אך שתיקה יכולה להיות מפלט קרוב, אפשרות להגיד משהו רק כשיש באמת מה להגיד. שתיקה כאפשרות לאינטימיות מקרבת.

שני שירים שאני אוהב בהקשר הזה:

Suzanne Vega - Language (לינק למילים)

שלמה ארצי - מהן המילים (לינק למילים)

בברכת שארית חופשה מטעינת כוחות עם מעט בטלה ושקט.

סדר נטול סרטים

פסח הגיע. החג עם הבילד-אפ הכי גדול במהלך השנה.
ולא, אני לא מתכוון רק לזה שיש שמאבדים את שפיותם בחודש הניקיונות שקודם לו. אני גם לא מתכוון לתכנונים ולתיאומים מראש לגבי מיקום השהייה בחג והאוכל. בלוח השנה היהודי הרבה חגים ואירועים אחרים הם "זכר ליציאת מצרים", והרבה מצוות אחרות נובעות ממעמד הר סיני והאירועים סביבו, במצרים ובמדבר.

אם היינו שואלים מפיק סרטים מהוליווד כנראה שהוא היה אומר שזה ברור - זה החג עם הכי הרבה אפקטים ופירוטכניקה. אז נכון, יש את חנוכה - עם קרבות של מעטים מול רבים, משפחה ערכית מובילה וקלואוז-אפ על נס פח השמן, או את פורים - דרמה על זהות בהסתר הכוללת מאבק בין רשע אולטימטיבי ובחורה יפה ומניפולטיבית. אבל מה לעשות, אין על 10 המכות, קריעת ים-סוף, וכמובן מעמד הר סיני. הכל אֵפִּי, מאוד ויזואלי ופשוט ליצירת קדימון לסרט (דמיינו קול באס דרמטי וצרוד כמו בסרטונים הבאים). אלמנטים כאלה יכולים להפוך חג כבר בסופ"ש הראשון לשובר קופות. אין פלא שכבר הרבה שנים קיימת מסורת בחברת כבלים מסויימת לעשות ספיישל "פסח אקשן" עם סרטי/כוכבי האקשן והפיצוצים התורניים.
(המשך הפוסט מתחת לסרטונים)

אז יש כאלה שעבורם פסח הוא כפי שאמר לי חבר ללימודים - "החופשה הגדולה ביותר חוץ מהחופש הגדול" והם גם תוהים "למה צריך לסבול מצות 7 ימים? זה לא יום כיפור או ט' באב". עבור אחרים כל הדקדוקים ההלכתיים סביב פסח, הניקיון, החמץ והסדר מאוד חשובים כי "צריך להרגיש שפסח". וכן, נכון, יש גם מגוון דעות בתווך.
בעיני, בשני המקרים האלה מדובר באפקטים שקצת יצאו מפרופורציה, או מילוי של זמן מסך. צריך קצת להנמיך את הווליום של המוזיקה הדרמטית, ואולי גם טיפה לכבות את המסך ולהתמקד במילים. ולא לטעות, כשאני מתכוון למילים אין כוונתי לטורים המסורתיים בנושא אוכל, סיפורי אימה משפחתיים מליל הסדר או המלצות לטיולים.

לטעמי, פסח כולל בין היתר שני רעיונות חשובים במהותם.
האחד הוא, שחירות לא נקנית "רק" בעזרת 10 מכות, קריעת ים ו/או בריחה אל המדבר. האתגר האמיתי הוא איך לשמור על החירות אח"כ - איך שורדים 40 שנה במדבר גם כשאין מצרים על הראש. מה יעניק לנו כוחות להתמודד עם השגרה, מה יסייע לנו לשמור על הזהות שלנו ואיך מוצאים שפה משותפת עם חברים למסע בלי מריבות מיותרות.
הרעיון השני הוא, שצריך ללמוד ממכנה משותף שיש דווקא לפרעה ולעם ישראל - שניהם היו עקשנים לא קטנים. עם ישראל נקרא "עם קשה עורף" ואצל פרעה מוזכר ש"הקשה את ליבו". אז אולי מחרקים מעופפים אין לנו ציפיות, אבל יש פעמים שצריך לחשוב רגע ואולי לשקול צעדים מחדש כדי להבין שהדבר המוצק הזה שגורם לכאב עמום במצח הוא בעצם קיר.

אז לא משנה איפה אתם בסדר - בבית, אצל קרובי משפחה, אצל חברים, במלון - תתנתקו רגע מהתפאורה. נסו להתחבר לאירוע שמהווה מקור לזהות שלנו ולחוויית החירות שמלווה אותנו מאז ההליכה ההיא במדבר, אבל מתוך הנאה ובלי ליצור כאבי ראש מיותרים...

חג שמח!

תעו"נ בגוף ראשון

נזכרתי לאחרונה שכאשר התלבטתי מה ללמוד היו כמה דברים שגיליתי על הבחירה שלי רק במהלך התואר. עכשיו, כשסיום הלימודים מעבר לפינה ויש לי (בשאיפה) מושג מה זה בעצם התואר הזה שלמדתי, אולי זה יוכל לסייע למתלבטים עתידיים. ולמקרה שדברים ישתנו - הפוסט הזה נכתב על בסיס הלימודים בבן-גוריון ושנות הלימוד של 2007-2011.

מה זה תעו"נ?
הנדסת תעשייה וניהול (IEM, Industrial Engineering & Management) זה למעשה תחום הנדסי שנועד במקור לסייע לייעול ושיפור דרכי ייצור ותפעול ובהמשך התרחב לייעול ושיפור תחומי השירות והניהול. בגלל שכמעט בכל תחום כיום יש צורך בייצור/תפעול ו/או מתן שירות וניהול המקצוע הזה נדרש בחברות רבות ושונות ובתחומים מגוונים מאוד.

למה זה הנדסה?
התחום הזה התחיל להתפתח כבר בראשית המאה ה-20. מאז יש לו תחום מחקרי משלו ושיטות המחקר שלו מבוססות על מודלים מתמטיים. אז לא מדובר בלהיות קואוצ'ר... למתעניינים ברקע היסטורי מויקיפידיה.

מה לומדים בתואר?
כדאי לציין שבשנים האחרונות יש מגמה להעלות משמעותית את רמת הלימודים והדרישות מהסטודנטים, וזה מורגש.
אפשר להצביע על מספר אשכולות מרכזיים בסדר החשיבות הבא, וכן, יש ביניהם בהחלט חפיפות:
סטטיסטיקה, תכנות, תעו"נ, כלכלה וניהול, מבואות מתמטיים, מבואות על הנדסות אחרות.
בבן-גוריון יש חלוקה ל-3 התמחויות מרכזיות החל מהשנה השלישית ללימודים:
מערכות מידע, ניהול ייצור, או ללא התמחות (למעשה, זה משפיע רק על כ-4 קורסי בחירה שצריך לקחת).

אבל מה לומדים בתכלס בתעו"נ?
אפרט טיפה לגבי חלק מהקורסים המרכזיים באשכול תעו"נ כי זה ליבת התואר:
תפ"י = תכנון פיקוח ייצור - פיתוח מודלים מתמטיים שיבטאו רכש, ייצור ומלאי בצורה אופטימלית ומודלים לחיזוי מגמות. אלגוריתמים לזימון עבודות ומשאבים, איזון קווי ייצור, שרשראות אספקה.
חקב"ץ = חקר ביצועים - ניתוח ואופטימיזציה של בעיות שונות: תורת תורים, תכנות ליניארי/דינאמי, שרשראות מרקוב, קבלת החלטות, תורת המשחקים, בעיות תובלה/תעבורה/השמה, רשתות וגרפים.
חקר עבודה ויישומים - תקנון אופטימלי לזמנים, עובדים וכסף בהתבסס על ניתוח תצפיות.
סימולציה - בנייה של מודלי סימולציה לייצוג המציאות וניתוח פתרונות שונים בהתבסס על תכנות אירועים וסטטיסטיקה.
אוטומציה - חיישנים, דגימה ממוחשבת, מודלים של מערכות ובקרה, תכנות רובוטים ותקשורת נתונים.

מה ההבדל בין זה לבין הנדסת מערכות מידע?
בגדול - אצל סטודנטים להנדסת מערכות מידע הדגש הוא על פיתוח והתנסות בכלי ושפות פיתוח (לא כאן על ההבדל בינם לבין מדעי המחשב), אצל סטודנטים להנדסת תעו"נ בהתמחות מערכות מידע הדגש הוא על היישום ועל ניתוח אנליטי של תהליכים ומערכות.

מי מגיע ללמוד את זה?
לכתחילה, מי שהנושאים שהוזכרו למעלה מדברים אליו כמובן. בדיעבד, התואר הזה נחשב למגוון יחסית ומוביל לאפשרויות תעסוקה נרחבות. זאת כנראה הסיבה שהוא מושך אליו סטודנטים רבים שלא היו מעוניינים בתחום לימודים מוגדר וספציפי, אך עדיין מהווה הנדסה.

איפה משתלבים אח"כ?
כאמור, מגוון אפשרויות: משרות ייעוץ, הטמעת מערכות, אפיון מערכות, ניתוח מערכות, או"ש (ארגונים ושיטות), ניהול פרוייקטים, פיתוח, משרות ניהול שונות ועוד. ומגוון תחומים: החל במפעלי ייצור, דרך שירותי רפואה, בנקים ובטחון וכלה בהיי-טק.

מה האתגרים המרכזיים במהלך הלימודים?
כאמור, הסטטיסטיקה והתכנות תופסים נתח משמעותי מהלימודים, אז כדאי להיות מודעים לכך מראש.

כמות הסטודנטים שמגיעים גדולה מאוד (מתחילים עם קרוב ל-300 סטודנטים), וגם לאחר שמחלקים את המחזור לשתי קבוצות (נקרא תבניות) זה עדיין הרבה אנשים בחלק מהשיעורים. בחלק מהמטלות והפרוייקטים הדבר יוצר מחסור במחשבים. מצד שני, עם הסימסטרים פחות ופחות סטודנטים מגיעים לשיעורים ובלי קשר באופן כללי יש הווי חברתי מצוין.

בנוסף, עיקר ההתנסויות בכלים שונים נעשים עצמאית (ובאוניברסיטה מעודדים לכך). זה בהחלט דורש באופן טבעי זמן רב יותר כדי לבצע את מה שצריך, אך אפשר גם לראות בזה משהו חיובי - מגביר תחושת מסוגלות, השתפשפות בכלים שונים ומחשבה של "אם אצטרך להיתקל במערכת חדשה - אסתדר".

שאלות ותשובות חשובות נוספות ניתן לראות כאן באתר המחלקה בבן-גוריון.

סרטון הסבר כללי קצרצר:

וסרטון על מהנדסי התעו"נ של דיסני:

בהצלחה...

על דייטים וראיונות עבודה

"דייטים זה כמו ראיונות עבודה" (פתגם עממי של הורים פולניים)

אם חברות היו שוכרות עובד לאחר ערב של שתייה לשוכרה

ואם דייט ראשון היה מותנה בהגשת קורות חיים לבחורה, 

אם היו מחנכים ילדים שחוזה העסקה הוא לכל החיים

ואם כתובה הייתה בעלת אופציית יציאה בהודעה מוקדמת של 3 חודשים,

אם זה היה ברור שאין לעבוד במשרה זמנית לפני התעסוקה המחייבת הראשונה

ואם הייתה נורמה דתית שמה ששני צדדים צריכים זו רק הסכמה,

אם חיפוש עובד היה מותנה בשמירת שבת/בשר-חלב/נגיעה

ואם בחורה הייתה מחפשת בן-זוג לפי טווח משכורת רצוי/רצון לעבוד חצי יממה,

אם בראיון עבודה היו נותנים אתגר לוגי-דתי בדמות: "שמן-וטונה מה מפרידים בשבת ממה"

ואם בדייט ראשון היו שואלים "מה התכונות השליליות שלך",

אם בחירת מקום העבודה הייתה מושפעת מגודל המשרדים וכמה יפה שיפצו את החזיתות

ואם בחירת בת זוג הייתה לפי השווי שלה בבורסת המניות,

אם ימי זרקור של חברות היו נמדדים לפי כמות הנשארים מובטלים

ואם הבִּיצה הירושלמית והגבעת שמואלית היו למעשה יריד תעסוקה מרשים,

אם מציאת עובד הייתה מעט יותר צבועה בחמימות מקרבת
ואם מציאת בת-זוג הייתה קצת יותר קרה ומחושבת,

הו אז אולי אנשים היו אומרים "זה מגוחך" ו"אבסורדי".

כן, הפוך זה באמת הרבה יותר הגיוני.

(ותודה לרודיארד קיפלינג על ההשראה העקיפה)

ולקינוח, ראיון עבודה נוסח מונטי פייתון:

בני אדם וקבלת החלטות - לא מה שחשבתם

האם תהיתם אי פעם מה משפיע על החלטות שאנחנו מקבלים ביומיום? על הנטייה לשקר? על ההתנהגות שלנו כצרכנים? על החלטות בתחום הדייטים ובחירת המקצוע? בספר "לא רציונאלי ולא במקרה" דן אריאלי מציג בצורה משעשעת וקריאה ניסויים מקוריים שבאים לבחון נושאים אלה ועוד, ומציע מסקנות להמשך. אפשר לומר שהוא גם מצליח להציג מחקר אקדמי בצורה מרתקת וגם להאיר אותו כרלוונטי לחיי היומיום שלנו. וזה ללא ספק כבר הישג גדול בהשוואה לספרות המחקרית.

המחבר, דן אריאלי, הוא פרופסור לפסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית, אשר לימד במשך כ-10 שנים ב-MIT וכיום עובד באוניברסיטת דיוק. בנערותו בישראל הוא נפגע בהתפוצצות ונכווה ברוב גופו. כאדם סקרן באופן כללי, הזמן ש"בילה" בביה"ח גרם לו למשל לתהות מהי הדרך האידיאלית להסרת תחבושות – מהר או לאט. בין יתר הניסויים שערך בבגרותו הוא אכן בדק את נושא התחבושות והגיע למסקנות שאותן הוא משתף בספר.

לפני כשנתיים נתקלתי בו לראשונה דרך 2 הרצאות שראיתי באתר TED (אחת מהן הזכרתי בפוסט הקודם). אריאלי מצליח לגרום למאזינים/צופים להתחבר מחדש לסקרנות, וממליץ לא לקבל סיטואציות שונות בחיינו כמובנות מאליהן. הדרך בה הוא עושה זאת היא ע"י ביצוע ניסויים התנהגותיים שונים, לעיתים מיוחדים ואף מוזרים, ומגבה אותם בכישרון לספר סיפור. אין מה לומר – הבחור יצירתי ומקורי.

בגדול, הספר מראה שאנחנו הרבה פחות רציונאליים מכפי שהתיאוריה הכלכלית הרווחת מניחה, בגלל שההתנהגות האנושית משפיעה מאוד על ההחלטות שלנו בכל תחום בחיינו. הנושאים המוצגים במהלך הקריאה עוסקים בין היתר בהשפעה של הצעת מוצרים חינם על רכישות מיותרות, מדוע הניסיון לשמור על כל האופציות פתוחות פוגע בנו בדייטים, בלימודים ובכלל, וההשפעה הרבה שיש לנורמות חברתיות ולדחפים רגשיים שונים על ההתנהגות שלנו ביומיום.

באחד הניסויים אריאלי מראה שאנשים הופכים להיות פחות ופחות ישרים ככל שמתבצע ריחוק מהכסף. למה הכוונה? משתתפי הניסוי היו צריכים לענות על מספר שאלות טריוויה ועבור כל תשובה נכונה הם קיבלו סכום כסף מסויים. באחד משלבי הניסוי נאמר להם לעשות בדיקה עצמית, לגרוס את השאלון ולומר למבצע הניסוי ישירות בכמה שאלות הצליחו. בשלב נוסף, המשתתפים עשו בדיקה עצמית, אך קיבלו קודם אסימונים תמורת תשובות נכונות ואותם הם המירו בכסף. הוספת שלב האסימונים גרמה למשתתפים לרמות משמעותית יותר ולטעון שהצליחו יותר ממה שהצליחו באמת. ההשלכות משמעויות מאוד כשחושבים על הסחר במניות, או על השימוש באשראי.

באותו הקשר, משהו שכדאי לתקן במהדורה הבאה – מוצג בספר שכאשר גורמים לאנשים לחשוב על 10 הדיברות (ביקשו מהמשתתפים לנסות לציין את הדיברות אותן הם זוכרים), או על הסכמי כבוד ארגוניים שונים, הם ירמו פחות בניסוי. זה כשלעצמו מרתק ומעורר מחשבה. עם זאת, בנספח לספר מובאות 10 הדיברות לבדיקה עצמית עבור הקוראים, אך יש שם טעות. "לא תחמוד" מופיעה שם פעמיים ו"לא תעשה לך..." לא מופיע בנפרד. לא משמעותי אולי מבחינת מסקנות המחקר, אך עדיין מוטעה...

יש לציין כי למי שכבר שמע את דן אריאלי בהרצאה הספר כנראה יחדש מעט פחות כי מספר דוגמאות ונקודות מרכזיות חופפות. מצד שני, בספר יש כמובן דוגמאות ונושאים רבים ומגוונים יותר וההרצאה היא זו שבסופו של דבר הובילה אותי אל הספר...

הספר מעורר מחשבה ובחינה עצמית - האם גם לי זה קורה? האם אוכל לשלוט ולהשפיע על חיי בנושאים המועלים בספר? כנראה שגם לאחר יצירת המודעות עדיין קשה לפעול בניגוד לדחפים ולרצונות האנושיים שלנו, וזאת למרות שבהתבוננות מהצד הם אכן נראים לא רציונאליים.

לסיכום, עבור כל אחד שמחשיב את עצמו סקרן לגבי בני אדם ותופעות חברתיות שונות, הקריאה וההאזנה לאריאלי מדגישים את העובדה שסקרנות משתלמת ושאין לקבל דברים כמובנים מאליהם. מומלץ.
אם מעניין אתכם לסייע במחקרים כאלה ולקרוא עוד, לאריאלי יש בלוג מעניין.

לפתוח את הראש בכיף

רציתם פעם לראות מהבית הרצאות קצרות ומרתקות, במגוון נושאים, עם מרצים מצויינים ושנשאר מהן חומר למחשבה? (ולא, אין כאן סתירות פנימיות...) אם כן,  http://www.ted.com/ הוא ממש בשבילכם.
TED זו בעצם ועידה ללא מטרות רווח שמטרתה להפיץ רעיונות (המוטו שלהם: "Ideas worth spreading").
הרעיונות הללו מופצים במסגרת הרצאות בשלל נושאים: מדע, טכנולוגיה, חינוך, אמנות, עיצוב, פסיכולוגיה, רפואה, עסקים ועוד...

אז איך זה עובד?
שתי ועידות מרכזיות מתקיימות פעם בשנה - ועידה אחת בארה"ב ואחת נוספת באנגליה, ובמסגרתן חוקרים, אמנים, מנכ"לים, מנהיגים וכד' מדברים בהרצאות או מעלים מופע אמנותי, כאשר השיחות הארוכות ביותר הן של 20 דקות בלבד. פעמים רבות המצאות ופיתוחים מבטיחים חדשים או חזונות (כמו הרצאתו הירוקה של אל גור) מוצגים שם לראשונה.
בעבר, הכינוסים הללו היו סגורים לקהל הרחב ורק בכירים במשק, בתעשייה ובממשל השתתפו בהן, אך ב-2006 החליטו ב-TED לפתוח את ההרצאות המוקלטות שלהם לקהל הרחב.
מבין האנשים המוכרים שהרצו שם אפשר להזכיר את: ביל קלינטון, ביל גייטס, גורדון בראון, אל גור, סרגיי ברין ולארי פייג' מגוגל, ג'יימי אוליבר ("השף העירום"), בונו מ-U2, ג'יי ג'יי אברהמס (יוצר "אבודים") וקיימים עוד רבים אחרים.

ומה עם ישראל?
מלבד הועידות המרכזיות, TED מקיימים שלל פעילויות נוספות. בין היתר, שווה לציין את TEDx, שאומר שנעשתה התארגנות עצמאית לכנס ועידה "ברוח TED" במקום כלשהו בעולם. ועידה כזאת כוללת גם הרצאות בנושאים שונים וגם "מינגלינג" עם אנשים שונים שהגיעו ממגוון תחומי עיסוק לצורך אותה מטרה - להאזין להרצאות מעניינות ולפגוש אנשים מגוונים.
בשנה שעברה יצא לי להשתתף ב-TEDxTalpiot שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים והיה חווייתי ביותר (להרצאות שהועברו שם). שווה להתעדכן באתר ולראות על כינוסים צפויים.

אפשר דוגמאות להרצאות מעניינות?

בהחלט! בהמשך 3 דוגמאות בנושאים שונים.

הערה1: לצערי bloger לא מאפשרים להעלות לכאן קטעי וידאו שאינם מיוטיוב, אז מקור הסרטונים בTED אך המתווך הוא יוטיוב.

הערה2: באתר TED יש גם כתוביות לשפות שונות (חוץ מאנגלית לפעמים גם לעברית), אז שמתי את הקישור המתאים בכותרת הסרטון.

דן אריאלי, פסיכולוג התנהגותי, על אי-רציונאליות אצל בני-אדם:

ג'יל בולט-טיילור, חוקרת מוח, על איך זה מרגיש לעבור שבץ מוחי (חוותה על בשרה):

מימוש מגניב ומציאותי לטכנולוגיה שמוצגת בסרט "דו"ח מיוחד" עם טום קרוז - ממדע בדיוני למציאות:

תהנו...

אז מה יהיה?...

אמנם לאחרונה השאלה הזו אולי נשאלת באופן תדיר בעקבות ההפיכות שמתרחשות במזה"ת, אך היא לא נשאלת רק בעיתות מצוקה או אצל יוצאי פולניה. באופן מעניין, אנשים נוטים לחשוב או לומר אותה בנימה ביקורתית/מודאגת ככל שהם גדלים ומתבגרים, כלפי שלל נושאים.
בצורה רחבה יותר, חברתית-תרבותית, ולא רק מדינית-פוליטית - האם יש אכן סיבה לדאגה, או שיש דברים שכל דור יחשוב לגבי הדור הבא, התרבות אותה הוא צורך והמציאות בה הוא חי?

לפני כשנה נתקלתי במאמר מהעיתון "כלכליסט" שעסק ב"בית-הספר למדעי המאה ה-21" באוניברסיטת אוקספורד.  בעקבות הקריאה, סקרן אותי להתעמק מעט בשאלה המופיעה בראש הפוסט הזה ולנסות ולרכז תמונה ריאלית של כיצד יראו חיינו בעוד כ-50-100 ומה ישפיע עליהם - ספציפית בנושאי חברה, תרבות וחינוך.
כדי להתמודד עם השאלה המעט ערטילאית הזו בצורה ממוקדת יותר, בחרתי לשאוב השראה משני ספרי משמעותיים: "1984" של ג'ורג' אורוול, ו"עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי. כל אחד מהספרים מציג תמונה מעט שונה על מציאות עתידית בעולם דיסאוטופי, או אוטופי לכאורה. מפתיע בכל פעם מחדש כמה הספרים הללו רלוונטיים לימינו.
במצגת הקצרה המופיעה בהמשך ריכזתי את החומרים שמצאתי והתובנות שעלו לי (המצגת הוכנה במקור לצורך סדנה קצרה שנערכה באוניברסיטה).

האם התמונה שעולה מהמצגת קרובה למה שיהיה?
ובכן, הנבואה בימינו ניתנה לשוטים, כידוע, אך מבט ריאלי וניסיון להימנע מפופוליזם והפחדות אולי יכולים קצת למקד את השאלה ולהפחית במעט את החשש מהלא נודע.
בנוסף, גם אם אנחנו לא יודעים לומר בוודאות "מה יהיה", המסקנה שלי היא שעלינו להשתמש בנתונים והקירובים השונים כדי לראות כיצד אנחנו מתאימים את עצמנו היום למצופה לנו, וכיצד אנחנו רוצים לחנך את ילדינו כדי שיוכלו להתמודד טוב יותר עם אתגרי המחר.

להלן המצגת:
החברה והתרבות בעתיד

כל המוזיקה שרוצים אונליין

לכל מי שמוזיקה חשובה לו ביומיום - התהיות הבאות בוודאי חלפו לכם בראש:

השקעתם שעות רבות באיסוף שירים/להקות אהובות לצורך יצירת הפלייליסט המושלם, אך מה זה נותן אם כל השירים יושבים פיזית על המחשב שלי ואין לי גישה אליהם ממקום אחר? (שלא לדבר על מקרה בו המחשב 'הלך'...)

בנוסף, איך אפשר להכיר בצורה נוחה שירים ולהקות שלא הכרתי בעבר אך יתאימו לסגנון שאני מחפש?

בעקבות המלצה של חבר ללימודים (תודה צחי!), הגעתי לאתר  http://listen.grooveshark.com/

האתר משלב את הנושא החברתי עם נושא חיפוש וניהול מוזיקה בסגנונות שונים ובעצם מהווה סוג של יוטיוב לקבצי mp3.

למעשה אין צורך להוריד שירים למחשב, כי המוני גולשים מעלים ומשתפים שירים שם (גם בעברית).

האתר מאוד פשוט לשימוש, אך למי שמעוניין, סרטון המחשה מיוטיוב.

יתרונות בולטים על פני אתרים אחרים:

• ניתן להעלות קבצי מוזיקה מהמחשב האישי ולשמוע אותם מכל מקום, ללא התקנת תוכנה חיצונית
• ניתן לחפש שירים או אומנים ולהוסיף שירים/אלבומים שלהם לפלייליסטים אישיים
• ניתן לחפש משתמשים אחרים (מכונים 'כרישים') לפי העדפותיהם במוזיקה ולעקוב אחר הפלייליסט שלהם, או לחילופין לשתף גולשים בפלייליסטים או שירים
• ניתן להפעיל תחנות רדיו לפי סגנונות שונים, המערכת מחפשת שירים לפי סגנון המשתמש אותו היא לומד
• התוכנה מתממשקת לאימייל, טוויטר ופייסבוק, כך שאין צורך ביצירת יוזר משתמש חדש
• ממשק המשתמש מאוד ידידותי ונוח לשימוש - גם בחיפוש שירים/גולשים, גם בניהול הפלייליסטים וגם בהאזנה עצמה
• השירים נטענים במהירות ואין השהיית זמן מורגשת בטעינה של שיר

אפשרויות השיתוף השונות מאפשרות חוויית האזנה משופרת, כיוון שבזכות הקשר עם גולשים אחרים ניתן גם למצוא אנשים עם טעם דומה במוזיקה וגם להגיע לשירים וללהקות שאחרת היה קשה למצוא.

האזנה נעימה !

שלום עולם, או על חובות והזדמנויות

כבר הרבה זמן שמתגלגלת לי בראש המחשבה לפתוח בלוג, אך כמו כל מיני דברים אחרים שדוחים כך גם רעיון הבלוג נדחה בכל פעם למחר/לשבוע הבא/לחופשה הבאה וכו'. לכן, דווקא שמחתי שבמסגרת מטלות בקורס ניהול ידע באוניברסיטה נתקלתי בחובה לפתוח ולתחזק בלוג.
נראה לי שזה טוב כאשר חובה מצליחה להפוך להזדמנות בעיני המחוייב - הרבה דברים חיצוניים ממלאים תפקיד כזה בחיינו, אך לרוב ההתייחסות אליהם לא חיובית במיוחד (אני פתאום שם לב שנשמע שהמילים חובה וחיובי מגיעות מאותו שורש). אז במקרה הזה, הנה אני שם תירוצים בצד, משנס מותניים ואשכרה עושה משהו שרציתי לעשות ואחרת כנראה לא הייתי מגיע אליו.

תוכלו למצוא כאן אנקדוטות, מחשבות והמלצות בנושאים שונים שמזמזמים לנו בראש: אנשים, תרבות ופנאי והמציאות (פירוט בפרופיל שלי בצד), מזווית ראייה קצת אחרת, ובשאיפה שהדברים יעוררו הזדהות ועניין גם אצלכם אי שם (בינתיים בעברית).
"זימזומים" - כי כמו שסלבדור דאלי אהב להראות בציורים שלו בדמות זבובים, יש לנו בראש זמזומים בלתי פוסקים, וגם כי זו מילה בעברית ל'באז' (buzz - התעניינות ציבורית סביב מילה או רעיון).

אתם מוזמנים לשוב ולבקר, וגם להגיב ולהציף נושאים שמעניינים אתכם, הדלת פתוחה...
דודי